הרשמה לניוזלטר

גיליון 321: חידת המחר

מאי 2019
טור עורך
איל לוינטר | 6 במאי 2019

“מספר A17”, ציור של האמן האמריקני ג’קסון פולוק מ-1948, ממוקם כיום במקום החמישי ברשימת הציורים שנמכרו במחירים הגבוהים ביותר בעולם, אחרי אמנים כמו לאונרדו דה וינצ’י ופול סזאן. הציור נמכר ב-200 מיליון דולר וכיום שוויו מוערך ב-211 מיליון. ציורו של וילם דה קונינג “Interchange” נמצא במקום השני.

פולוק ודה קונינג הם מהאמנים המובילים בזרם “האקספרסיוניזם המופשט” שעלה בארה”ב בשנות ה-40 וה-50. אולם לא תמיד הם התקבלו באהדה בקרב הציבור האמריקני כמו שנהוג לחשוב היום. בשנות ה-50 וה-60 רוב האמריקנים לא אהבו, ואפילו תיעבו את האמנות המודרנית. כשמחלקת המדינה האמריקנית ארגנה ומימנה, ב-1947, תערוכה נודדת בעולם בשם “קידום האמנות האמריקנית”, היא נתקלה בהתנגדות ובזעם. הנשיא טרומן סיכם את הדעה הרווחת באותם ימים כשאמר: “אם זאת אמנות – אז אני הוטנטוטי” (בן לעם נוודים ורועי צאן). חבר קונגרס ממורמר הצהיר: “אני סתם אמריקני טיפש שמשלם מסים עבור זבל מסוג כזה”. בעקבות זאת, הסיבוב העולמי של התערוכה בוטל.

אז איך בכל זאת הפך האקספרסיוניזם המופשט לטרנד ולבסוף נכנס למיינסטרים? קל לחשוב שהסיבה לכך היא בורות או “דעות חשוכות” שהיו לאנשים בתקופות מוקדמות יותר. הסוציולוג ג’וזף אוברטון (2003-1960) טען שיש לכך שורשים אחרים לגמרי. אוברטון ניסה להבין מה גורם לציבור לשנות את דעותיו בצורה קיצונית כל כך. במחקרו הוא הבחין במספר שלבים שהופכים רעיון לא מקובל למקובל. השלב הראשון הוא שדנים בו באופן אובייקטיבי בתוך מסגרת אמינה – כמו מוסד אקדמי או כנס מקצועי; לאחר מכן קבוצות רדיקליות משתמשות במונחים שונים כדי להציג אותו כאפשרי; בהמשך מתחילים לדון בו בתקשורת, בספרים, ופוליטיקאים אף משתמשים בו בנאומיהם. בכל שלב “חלון ההזדמנויות”, כפי שכינה אותו אוברטון, נפתח קצת יותר ומכשיר את הרעיון בעיני הציבור. כך הופך הרעיון מבלתי מתקבל על הדעת למקובל.

סיפורו של האקספרסיוניזם המופשט ממחיש זאת. ההיסטוריונית הבריטית פרנסס סטונור סאונדרס גילתה כי לאחר שהאקספרסיוניזם המופשט נדחה על ידי הציבור האמריקני בשנות ה-50, החליט הסי-איי-אי, ארגון הביון האמריקני, להפוך את זרם האמנות הזה ללגיטימי ולמקובל. מתברר שמישהו בשירות הריגול חשב שהאמנות המופשטת יכולה לשמש בתור נשק במלחמה הקרה שהתנהלה נגד הסובייטים. ככל שאמריקה תיראה ליברלית וחסרת גבולות, כמו האקספרסיוניזם המופשט, הדבר יסייע לה לנצח את רוסיה במגרש המשמעותי ביותר – המגרש האידאולוגי.

מכאן ואילך החל ארגון הביון להפעיל מערכת של מוסדות תרבות במערב. בהם “הקונגרס לתרבות חופשית” שהפעיל סניפים ב-35 מדינות ומומן ונוהל על ידי הסי-איי-אי. הקונגרס הורכב מאינטלקטואלים, משוררים ואמנים ודן ב”אמנות החופשית”. הסי-איי-אי גם מימן מגזינים בנושא תרבות שקידמו את האג’נדה והציגו אותה כלגיטימית. הוא ערך הרצאות וסמינרים, ואף פנה לפטרונים עשירים כמו בני משפחת רוקפלר שסייעו להרים תערוכות של אקספרסיוניזם מופשט באירופה ובארה”ב. כך החל לזוז “חלון ההזדמנויות” של אוברטון והאקספרסיוניזם המופשט הפך אט אט למקובל.

באופן דומה, מגמות המופיעות בימים אלה בחברה אינן צצות סתם כך ביום בהיר אחד, אלא מתבשלות על אש נמוכה במשך זמן רב. המתכון לבישול יכול להיות החלון של אוברטון. והטבח יכול להיות ארגון ביון אמריקני, ניאו-מרקסיסט אירופי או מספר גדול של אנשים חסרי קשר הפועלים בכיוון מסוים.

בגיליון זה אספנו 15 מגמות כאלה. הן מכונות “מיקרו-טרנדים” – שינויים קטנים העושים הבדלים גדולים בחברה. כמובן, לא יכולנו להציג את כולם. השאיפה הייתה לבחון איך ייראה העתיד ולאן אנו נעים. כך נוצר גם ראי המשקף את הלך הרוח הקיים בחברה. כמו כן, עשינו “זום אאוט” על מגמות גדולות יותר העומדות בפתחנו וקשורות בתהליכים מחזוריים ארוכי טווח בישראל ובעולם כמו העימות הגלובלי שעשוי להגיע ב-2020.

קריאה מהנה!

גיליון 321: חידת המחר

מאי 2019
תוכן העניינים