כניסה
הרשמה לניוזלטר

תקשורת

נקודה למחשבה: כיצד לתת משוב שייזכר?

אחת השאלות שעולם החינוך והניהול מתמודד איתה, מזה עשרות שנים, היא כיצד לתת משוב. בינואר השנה כתבנו על מחקרים המראים שמשוב בשיטת הסנדוויץ, למשל, אינו עובד. בשיטה הזו מתחילים עם ה"פרוסה" העליונה של הסנדוויץ, שהיא שבח או משוב חיובי, אחר כך בא ה"בשר" שהוא ביקורת או דרישה לשיפור, ולבסוף הפרוסה התחתונה שזה מתן שבח נוסף. המחקרים הראו שעדיף להפריד את "משוב הסנדוויץ" לשני משובים נפרדים: משוב חיובי ומשוב שלילי שכל אחד מהם יינתן בנפרד.

מחקרים אחרים הראו שבאופן אינטואיטיבי אנשים מחלקים את המשוב גם לשני סוגים נוספים: התמקדות בביצועי העבר: "לא הקדשת תשומת לב לפרטים במצגת שלך!" או התמקדות בכיצד לפעול בעתיד: "במצגת הבאה שלך תצטרך להיות מדויק יותר בנושא הזה ולשים לב לפרטים".

מומחים לחינוך מייעצים שמוטב להתמקד בביצועים העתידיים כיוון שהמטרה העיקרית היא לעודד שיפור. מתברר שגם מחקרים מראים שאנשים בדרך כלל מעדיפים לשמוע כיצד יוכלו לשפר את ביצועי העתיד שלהם ולא לשמוע היכן שגו. ממחקרים נוספים עולה שאנשים מצליחים לזכור טוב יותר משוב שקיבלו שעה שהם מתכננים את פעילויותיהם לעתיד לעומת כשהם חושבים על דברים שהתרחשו בעבר. נראה אם כן שמשוב הנחייתי, כלומר כזה המתמקד בביצועים העתידיים, ייזכר טוב יותר.

אולם בסדרה בת שישה ניסויים, ד"ר רוברט נאש מאוניברסיטת אסטון שבבריטניה ושותפיו הופתעו לגלות שזה לא בהכרח כך. בניסוי הראשון השתתפו 61 סטודנטים שהתבקשו לכתוב ארבעה חיבורים קצרים. לאחר מכן ניתן להם משוב בשתי גרסאות שונות שחולקו באופן אקראי לנבדקים. בשתיהן היו הערות המוכוונות לביצועי העבר והנחיות לעתיד. אך היו אלו שילובים הפוכים. אם בגרסה הראשונה הערה כלשהי הופנתה לעבר, למשל "לא תמיד השתמשת בהוכחות שיתמכו בטיעונים שלך", בגרסה השנייה בדיוק אותה התייחסות צוינה תוך התמקדות בעתיד: "עליך להשתמש ביותר הוכחות שיתמכו בטיעונים שלך".

במספר בחינות שונות בדקו החוקרים אילו מהחלקים במשוב הצליח כל אחד מהנבדקים לזכור, והאם זכר פחות או יותר גם את הניסוח של אותה הערה. כבר בשלב זה הופתעו החוקרים לגלות שהנבדקים זכרו טוב יותר דווקא את החלקים שהתמקדו בביצועי העבר.

בחמשת הניסויים הבאים, בהם השתתפו סך הכול כ-400 נבדקים, ד"ר נאש ושותפיו ניסו למצוא הסברים שונים להבדלים האלו ולכן שיחקו בכל פעם עם פרמטר אחר של הניסוי הבסיסי. למשל, כדי לבחון האם הנבדקים חוו את המשוב הערכתי כאישי יותר, באחד הניסויים הנבדקים לא נדרשו לכתוב חיבורים בעצמם. הם רק עיינו במשוב שניתן לסטודנט אחר. אבל גם אז התקבלה תוצאה דומה – את המשוב המתמקד בביצועי העבר, גם אם הוא לא ניתן להם אישית, הם זכרו טוב יותר. למעשה כל חמשת הניסויים הנוספים הגיעו לתוצאות דומות. כך שלד"ר נאש עדיין אין הסבר להציע.

אם כן, נראה שכשחשוב לכם שמקבלי המשוב יזכרו אותו, עדיף להתייחס לביצועים הקודמים שלהם גם אם לא תמיד נעים להם לשמוע אותו.


המחקר:
A Memory Advantage for Past-Oriented Over Future-Oriented Performance Feedback, Robert A. Nash, 2018

נקודה למחשבה: כיצד לתת משוב שייזכר?

תקשורת

תמונה: Fotolia

אחת השאלות שעולם החינוך והניהול מתמודד איתה, מזה עשרות שנים, היא כיצד לתת משוב. בינואר השנה כתבנו על מחקרים המראים שמשוב בשיטת הסנדוויץ, למשל, אינו עובד. בשיטה הזו מתחילים עם ה"פרוסה" העליונה של הסנדוויץ, שהיא שבח או משוב חיובי, אחר כך בא ה"בשר" שהוא ביקורת או דרישה לשיפור, ולבסוף הפרוסה התחתונה שזה מתן שבח נוסף. המחקרים הראו שעדיף להפריד את "משוב הסנדוויץ" לשני משובים נפרדים: משוב חיובי ומשוב שלילי שכל אחד מהם יינתן בנפרד.

מחקרים אחרים הראו שבאופן אינטואיטיבי אנשים מחלקים את המשוב גם לשני סוגים נוספים: התמקדות בביצועי העבר: "לא הקדשת תשומת לב לפרטים במצגת שלך!" או התמקדות בכיצד לפעול בעתיד: "במצגת הבאה שלך תצטרך להיות מדויק יותר בנושא הזה ולשים לב לפרטים".

מומחים לחינוך מייעצים שמוטב להתמקד בביצועים העתידיים כיוון שהמטרה העיקרית היא לעודד שיפור. מתברר שגם מחקרים מראים שאנשים בדרך כלל מעדיפים לשמוע כיצד יוכלו לשפר את ביצועי העתיד שלהם ולא לשמוע היכן שגו. ממחקרים נוספים עולה שאנשים מצליחים לזכור טוב יותר משוב שקיבלו שעה שהם מתכננים את פעילויותיהם לעתיד לעומת כשהם חושבים על דברים שהתרחשו בעבר. נראה אם כן שמשוב הנחייתי, כלומר כזה המתמקד בביצועים העתידיים, ייזכר טוב יותר.

אולם בסדרה בת שישה ניסויים, ד"ר רוברט נאש מאוניברסיטת אסטון שבבריטניה ושותפיו הופתעו לגלות שזה לא בהכרח כך. בניסוי הראשון השתתפו 61 סטודנטים שהתבקשו לכתוב ארבעה חיבורים קצרים. לאחר מכן ניתן להם משוב בשתי גרסאות שונות שחולקו באופן אקראי לנבדקים. בשתיהן היו הערות המוכוונות לביצועי העבר והנחיות לעתיד. אך היו אלו שילובים הפוכים. אם בגרסה הראשונה הערה כלשהי הופנתה לעבר, למשל "לא תמיד השתמשת בהוכחות שיתמכו בטיעונים שלך", בגרסה השנייה בדיוק אותה התייחסות צוינה תוך התמקדות בעתיד: "עליך להשתמש ביותר הוכחות שיתמכו בטיעונים שלך".

במספר בחינות שונות בדקו החוקרים אילו מהחלקים במשוב הצליח כל אחד מהנבדקים לזכור, והאם זכר פחות או יותר גם את הניסוח של אותה הערה. כבר בשלב זה הופתעו החוקרים לגלות שהנבדקים זכרו טוב יותר דווקא את החלקים שהתמקדו בביצועי העבר.

בחמשת הניסויים הבאים, בהם השתתפו סך הכול כ-400 נבדקים, ד"ר נאש ושותפיו ניסו למצוא הסברים שונים להבדלים האלו ולכן שיחקו בכל פעם עם פרמטר אחר של הניסוי הבסיסי. למשל, כדי לבחון האם הנבדקים חוו את המשוב הערכתי כאישי יותר, באחד הניסויים הנבדקים לא נדרשו לכתוב חיבורים בעצמם. הם רק עיינו במשוב שניתן לסטודנט אחר. אבל גם אז התקבלה תוצאה דומה – את המשוב המתמקד בביצועי העבר, גם אם הוא לא ניתן להם אישית, הם זכרו טוב יותר. למעשה כל חמשת הניסויים הנוספים הגיעו לתוצאות דומות. כך שלד"ר נאש עדיין אין הסבר להציע.

אם כן, נראה שכשחשוב לכם שמקבלי המשוב יזכרו אותו, עדיף להתייחס לביצועים הקודמים שלהם גם אם לא תמיד נעים להם לשמוע אותו.


המחקר:
A Memory Advantage for Past-Oriented Over Future-Oriented Performance Feedback, Robert A. Nash, 2018

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך
20 אסטרטגיות צבאיות לניצחון במלחמה (וגם בחיים)

מאיה מזרחי

לוחמה אישית, לוחמה מאורגנת, לוחמה הגנתית ולוחמה התקפית - רב מכר שכתב הסופר רוברט גרין כולל אסטרטגיות מועילות רבות שיכולות לסייע לנו להבין טוב יותר את המצב הנוכחי, ולהתכונן לבאות

מעבר לרגיל: הנערה מצ'רנוביל שזכתה בזהב

דינה גורדון

מה עוזר לאדם להתעלות מעבר לקשיים הפיזיים והנפשיים שלו? סיפורה של אוקסנה מאסטרס שנולדה בתנאים הקשים ביותר והגיעה למקומות גבוהים בקריירה שלה הוא דוגמה לכוח הרצון והרוח

"אני עובדת עם המשפחות, עם האנשים שניצלו מהתופת. צריך להבין יחד איתם מה נתן להם רגע של תקווה, ולחבר אותם למקורות החוסן שלהם"

דור לוינטר

הפסיכולוגית עינת הרף כשדאי מספרת בריאיון למגזין אפוק על עבודתה עם הניצולים והמשפחות, בדרך למציאת קצה חוט של דרך להתמודד עם הטראומה. "חוויית האימה גדולה מאוד. היו אנשים שיצאנו איתם החוצה לעשות סיבוב, לא משנה איפה, כדי שיוכלו לעשות צעד אחרי צעד ולהאמין שכרגע אין מישהו שיורה עליהם. הם התקשו להאמין לזה"

מהארכיון: הכוח של הנחמדות

מאיה מזרחי

האם התפיסות שלפיהן להיות נחמד זה להיות חלש, משעמם ולא יוצלח הן נכונות? מה אומרים המחקרים? האם מה שנחשב לחולשה הוא למעשה כוח?

6 שיעורים מהביוגרפיה של אילון מאסק

דינה גורדון

כיצד הפך מאסק מילד שספג מכות קשות בבית הספר לאחד האנשים המצליחים בעולם? מה ניתן ללמוד על סגנון הניהול שלו? מדוע הוא לוקח סיכונים שנראים בגדר הבלתי אפשרי? ואיך הוא מניע עובדים לעמידה ביעדים?

״לימדו אותנו שאם ברצונך להוציא את המיטב מקבוצה מסוימת, עליך להיפטר מהשחקנים החלשים ולהקשיח את הנותרים. יש רק בעיה אחת עם המודל הזה – הוא לא עובד״

איל לוינטר

כיצד לפתח קשיחות? סטיב מגנס, יועץ לפיתוח מיומנויות מנטליות עבור קבוצות ספורט מקצועיות, יוצא בספרו האחרון "תעשו דברים קשים" נגד המסרים שהועברו לנו בתקשורת ובסרטים, ומלמד עקרונות נכונים יותר לפיתוח קשיחות

שתפו: