הרשמה לניוזלטר

תקשורת

נקודה למחשבה: כיצד לתת משוב שייזכר?

אחת השאלות שעולם החינוך והניהול מתמודד איתה, מזה עשרות שנים, היא כיצד לתת משוב. בינואר השנה כתבנו על מחקרים המראים שמשוב בשיטת הסנדוויץ, למשל, אינו עובד. בשיטה הזו מתחילים עם ה”פרוסה” העליונה של הסנדוויץ, שהיא שבח או משוב חיובי, אחר כך בא ה”בשר” שהוא ביקורת או דרישה לשיפור, ולבסוף הפרוסה התחתונה שזה מתן שבח נוסף. המחקרים הראו שעדיף להפריד את “משוב הסנדוויץ” לשני משובים נפרדים: משוב חיובי ומשוב שלילי שכל אחד מהם יינתן בנפרד.

מחקרים אחרים הראו שבאופן אינטואיטיבי אנשים מחלקים את המשוב גם לשני סוגים נוספים: התמקדות בביצועי העבר: “לא הקדשת תשומת לב לפרטים במצגת שלך!” או התמקדות בכיצד לפעול בעתיד: “במצגת הבאה שלך תצטרך להיות מדויק יותר בנושא הזה ולשים לב לפרטים”.

מומחים לחינוך מייעצים שמוטב להתמקד בביצועים העתידיים כיוון שהמטרה העיקרית היא לעודד שיפור. מתברר שגם מחקרים מראים שאנשים בדרך כלל מעדיפים לשמוע כיצד יוכלו לשפר את ביצועי העתיד שלהם ולא לשמוע היכן שגו. ממחקרים נוספים עולה שאנשים מצליחים לזכור טוב יותר משוב שקיבלו שעה שהם מתכננים את פעילויותיהם לעתיד לעומת כשהם חושבים על דברים שהתרחשו בעבר. נראה אם כן שמשוב הנחייתי, כלומר כזה המתמקד בביצועים העתידיים, ייזכר טוב יותר.

אולם בסדרה בת שישה ניסויים, ד”ר רוברט נאש מאוניברסיטת אסטון שבבריטניה ושותפיו הופתעו לגלות שזה לא בהכרח כך. בניסוי הראשון השתתפו 61 סטודנטים שהתבקשו לכתוב ארבעה חיבורים קצרים. לאחר מכן ניתן להם משוב בשתי גרסאות שונות שחולקו באופן אקראי לנבדקים. בשתיהן היו הערות המוכוונות לביצועי העבר והנחיות לעתיד. אך היו אלו שילובים הפוכים. אם בגרסה הראשונה הערה כלשהי הופנתה לעבר, למשל “לא תמיד השתמשת בהוכחות שיתמכו בטיעונים שלך”, בגרסה השנייה בדיוק אותה התייחסות צוינה תוך התמקדות בעתיד: “עליך להשתמש ביותר הוכחות שיתמכו בטיעונים שלך”.

במספר בחינות שונות בדקו החוקרים אילו מהחלקים במשוב הצליח כל אחד מהנבדקים לזכור, והאם זכר פחות או יותר גם את הניסוח של אותה הערה. כבר בשלב זה הופתעו החוקרים לגלות שהנבדקים זכרו טוב יותר דווקא את החלקים שהתמקדו בביצועי העבר.

בחמשת הניסויים הבאים, בהם השתתפו סך הכול כ-400 נבדקים, ד”ר נאש ושותפיו ניסו למצוא הסברים שונים להבדלים האלו ולכן שיחקו בכל פעם עם פרמטר אחר של הניסוי הבסיסי. למשל, כדי לבחון האם הנבדקים חוו את המשוב הערכתי כאישי יותר, באחד הניסויים הנבדקים לא נדרשו לכתוב חיבורים בעצמם. הם רק עיינו במשוב שניתן לסטודנט אחר. אבל גם אז התקבלה תוצאה דומה – את המשוב המתמקד בביצועי העבר, גם אם הוא לא ניתן להם אישית, הם זכרו טוב יותר. למעשה כל חמשת הניסויים הנוספים הגיעו לתוצאות דומות. כך שלד”ר נאש עדיין אין הסבר להציע.

אם כן, נראה שכשחשוב לכם שמקבלי המשוב יזכרו אותו, עדיף להתייחס לביצועים הקודמים שלהם גם אם לא תמיד נעים להם לשמוע אותו.


המחקר:
A Memory Advantage for Past-Oriented Over Future-Oriented Performance Feedback, Robert A. Nash, 2018

שתפו את הכתבה:

נקודה למחשבה: כיצד לתת משוב שייזכר?

תקשורת

תמונה: Fotolia

אחת השאלות שעולם החינוך והניהול מתמודד איתה, מזה עשרות שנים, היא כיצד לתת משוב. בינואר השנה כתבנו על מחקרים המראים שמשוב בשיטת הסנדוויץ, למשל, אינו עובד. בשיטה הזו מתחילים עם ה”פרוסה” העליונה של הסנדוויץ, שהיא שבח או משוב חיובי, אחר כך בא ה”בשר” שהוא ביקורת או דרישה לשיפור, ולבסוף הפרוסה התחתונה שזה מתן שבח נוסף. המחקרים הראו שעדיף להפריד את “משוב הסנדוויץ” לשני משובים נפרדים: משוב חיובי ומשוב שלילי שכל אחד מהם יינתן בנפרד.

מחקרים אחרים הראו שבאופן אינטואיטיבי אנשים מחלקים את המשוב גם לשני סוגים נוספים: התמקדות בביצועי העבר: “לא הקדשת תשומת לב לפרטים במצגת שלך!” או התמקדות בכיצד לפעול בעתיד: “במצגת הבאה שלך תצטרך להיות מדויק יותר בנושא הזה ולשים לב לפרטים”.

מומחים לחינוך מייעצים שמוטב להתמקד בביצועים העתידיים כיוון שהמטרה העיקרית היא לעודד שיפור. מתברר שגם מחקרים מראים שאנשים בדרך כלל מעדיפים לשמוע כיצד יוכלו לשפר את ביצועי העתיד שלהם ולא לשמוע היכן שגו. ממחקרים נוספים עולה שאנשים מצליחים לזכור טוב יותר משוב שקיבלו שעה שהם מתכננים את פעילויותיהם לעתיד לעומת כשהם חושבים על דברים שהתרחשו בעבר. נראה אם כן שמשוב הנחייתי, כלומר כזה המתמקד בביצועים העתידיים, ייזכר טוב יותר.

אולם בסדרה בת שישה ניסויים, ד”ר רוברט נאש מאוניברסיטת אסטון שבבריטניה ושותפיו הופתעו לגלות שזה לא בהכרח כך. בניסוי הראשון השתתפו 61 סטודנטים שהתבקשו לכתוב ארבעה חיבורים קצרים. לאחר מכן ניתן להם משוב בשתי גרסאות שונות שחולקו באופן אקראי לנבדקים. בשתיהן היו הערות המוכוונות לביצועי העבר והנחיות לעתיד. אך היו אלו שילובים הפוכים. אם בגרסה הראשונה הערה כלשהי הופנתה לעבר, למשל “לא תמיד השתמשת בהוכחות שיתמכו בטיעונים שלך”, בגרסה השנייה בדיוק אותה התייחסות צוינה תוך התמקדות בעתיד: “עליך להשתמש ביותר הוכחות שיתמכו בטיעונים שלך”.

במספר בחינות שונות בדקו החוקרים אילו מהחלקים במשוב הצליח כל אחד מהנבדקים לזכור, והאם זכר פחות או יותר גם את הניסוח של אותה הערה. כבר בשלב זה הופתעו החוקרים לגלות שהנבדקים זכרו טוב יותר דווקא את החלקים שהתמקדו בביצועי העבר.

בחמשת הניסויים הבאים, בהם השתתפו סך הכול כ-400 נבדקים, ד”ר נאש ושותפיו ניסו למצוא הסברים שונים להבדלים האלו ולכן שיחקו בכל פעם עם פרמטר אחר של הניסוי הבסיסי. למשל, כדי לבחון האם הנבדקים חוו את המשוב הערכתי כאישי יותר, באחד הניסויים הנבדקים לא נדרשו לכתוב חיבורים בעצמם. הם רק עיינו במשוב שניתן לסטודנט אחר. אבל גם אז התקבלה תוצאה דומה – את המשוב המתמקד בביצועי העבר, גם אם הוא לא ניתן להם אישית, הם זכרו טוב יותר. למעשה כל חמשת הניסויים הנוספים הגיעו לתוצאות דומות. כך שלד”ר נאש עדיין אין הסבר להציע.

אם כן, נראה שכשחשוב לכם שמקבלי המשוב יזכרו אותו, עדיף להתייחס לביצועים הקודמים שלהם גם אם לא תמיד נעים להם לשמוע אותו.


המחקר:
A Memory Advantage for Past-Oriented Over Future-Oriented Performance Feedback, Robert A. Nash, 2018

שתפו את הכתבה:

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך
הפסיכולוג הישראלי שהמציא נוסחה הפוכה להתמודדות עם בריונים: “תהיו נחמדים אליהם”

מאיה מזרחי

בכל סוף יום כשהפעמון מצלצל בכיתות והילדים רצים במהרה לביתם, מתעכב ירון כמה דקות...

תמיד חשבנו שהצלחה תלויה רק בכישרון ובאימונים קשים. כעת מתברר שמרכיב קריטי נוסף בה הוא “הנדסה לאחור”

מאיה מזרחי

השנה הייתה 1983 וסטיב ג'ובס ישב במשרדו שבחברת אפל בעיר קופרטינו...

נמלטים: גרסת המציאות

דינה גורדון

העיירה אל כות שוכנת לאורך עיקול נהר טיגריס (הוא החידקל) שבמזרח עיראק. כיום אין בה עניין מיוחד אלא כחניית ביניים בדרך לערים סמוכות...

מה לא בסדר עם העולם?

ג'יימס סייל

ב-1910 התפרסם ספרו של העיתונאי והסופר הפורה ג.ק. צ'סטרטון, "מה לא בסדר עם העולם". למי שלא מכיר את יצירותיו הנפלאות, אני ממליץ עליהן בחום....

להיות “טוב מספיק”- מדוע הרצון לגדולה יכול להיות מכשול לדרך שלנו

מאיה מזרחי

עוד בימי בית הספר נאבקה ליאן פיקוט להיות מעולה בכל אשר עשתה. היא תמיד רדפה אחרי משהו גדול ממנה,...

“יכולות העל” של העיוור שרצה להיות כמו כולם

צוות מגזין אפוק

זה היה ב-1957, בבוקר טיפוסי. בבית משפחת מאי בסילבר סיטי שבניו מקסיקו, האכילה האם אורי-ג'ין את בתה התינוקת, בזמן שמייק...

מהארכיון: מגע הראי של ד”ר סלינאס

דינה גורדון

ד"ר ג'ואל סלינאס (30) היה בתורנות הראשונה שלו בחדר מיון ב"בית החולים הכללי מסצ’וסטס" שבבוסטון. בשעה שעבר על רשימת המטופלים...

מהארכיון: גזור ושמור: חשיבה יצירתית – השיטות למציאת פתרונות

רקפת תבור

חשבתם שיצירתיות זה עניין של השראה או כישרון מולד? מתברר שלא בהכרח. נכון, היו בהיסטוריה תגליות והמצאות...

שתפו: