ניתן לחלק היום את החברה הישראלית, באופן גס, בין אלה הרוצים תרבות מסורתית ובין אלה המעוניינים בתרבות ליברלית. קונפליקטים וויכוחים רבים מתחוללים על רקע זה, ונדמה כי זה לב העניין. אלא שמאחורי הקלעים, מבלי ששמנו לב, משתלטת עלינו כיום תרבות שלישית – זו אינה תרבות ליברלית, ולבטח שאינה מסורתית. זוהי "תרבות הביטול".

המוטיב החוזר שלה נשמע בערך כך: "כל הכבוד למראיינים שחתכו אותו מהשידור! חייבים להפסיק לתת במה לפייק ניוז! אי אפשר לאפשר השמעת קולות כאלה!"

פרופ' סטיבן היקס מאוניברסיטת רוקפורד האמריקנית, פילוסוף המתמחה בחקר הפוסט-מודרניזם ותרבות הביטול, הסביר את העניין במאמר שהעלה לאתר האינטרנט שלו: בעוד שתרבות ליברלית מאפשרת לדעות מגוונות להישמע, גם אם לא מסכימים איתן, תרבות הביטול דורשת אחידות דעות; בעוד שתרבות ליברלית נוקטת בסובלנות כלפי אלה שקשה להסכים איתם, תרבות הביטול נוקטת בעוינות ומתייחסת אליהם כאל אנשים שסטו; ובעוד שבתרבות ליברלית מותר להתווכח תוך שימוש ברטוריקה, בתרבות הביטול משתמשים באד-הומינם (במתקפות על אישיות האדם), בצעקות ובאיומים.

"באופן כללי, בתרבות ליברלית האווירה בחברה היא של נדיבות ופתיחות, בעוד שבתרבות הביטול האווירה היא של פחד. פחד להתבטא באופן חופשי", סיכם פרופ' היקס. בתרבות הביטול אנשים חוששים לומר את האמת גם אם הם רואים אותה, מפחד שיבטלו אותם, וקולות רבים פשוט מושתקים. ומי המנצחים? אלה שבטוחים כי האמת נמצאת אצלם, ויש להם הרצון והיכולת להשליט אותה תוך השתקה של אחרים – גופי התקשורת, המדינה, הרשתות החברתיות ואנשי ציבור בעלי השפעה.

בדומה לתרבות הביטול פועלים עלינו כוחות נוספים, בין שהם חיצוניים ובין – שפנימיים, המנסים להשתיק אותנו מבלי שאנו שמים לב. בגיליון הנוכחי נזהה כמה מהם, ונציע כלים שיסייעו להתנער מההשפעה שלהם.

"הגרמלין הקטן" או בשמו הרשמי – הפַחַד, הוא דוגמה לקול פנימי המנהל רבים מאיתנו, בין שאנו מבחינים בו ובין שלא. וכתוצאה מתפיסות או מושגים מוטעים שיש לנו, הוא מייצר בראשנו אין-ספור "פחדים כוזבים" המשתלטים על חיינו ומכווינים את התנהגותנו בעבודה, בבית וביחסינו עם אחרים. בכתבה בנושא ננסה לזהות את הגורמים שמאחורי הפחד, וכיצד ניתן לנטרל אותו.

אלמנט פסיכולוגי נוסף המשפיע רבות על חיינו הוא הקנאה. קשה לזהות אותה, ועוד יותר קשה להיפטר ממנה, אבל כפי שנראה בכתבה נוספת – היא שם, נוכחת ומכה שורשים ברובנו. האם יש לה תרופה?

מחשבה נוספת השולטת בחברה קשורה באמונה שככל שאנו מתבגרים, היכולות הפיזיולוגיות והקוגניטיביות שלנו מתדרדרות. אלא שפרופ' בקה לוי טוענת שכדאי לנו להיזהר ממחשבה כזו – מחקרים מרתקים שערכה מלמדים כי האמונות שלנו לגבי הזדקנות יכולות להשפיע על מספר השנים שנחיה.

כתבה אחרת נוגעת בשאלה גדולה – מה הופך אותנו לבני אדם? שאלה שלא פשוט להשיב עליה. בריאיון מרתק ולא שגרתי, ההיסטוריון פרופ' ריצ'ארד וייקרט, מומחה לדרוויניזם מאוניברסיטת קליפורניה, מסביר שבחברה שולטת התפיסה שאנו מעין "קופים משופרים". תפיסה בעלת השלכות מרחיקות לכת על היבטים רבים בחיים ובחברה, חלקם מטרידים מאוד.

אלו רק כמה כתבות בגיליון עשיר בתוכן ומעורר מחשבה. אנחנו מקווים שתהנו ממנו.