1. יש אנשים שצפו כבר לפני שנים שתפרוץ מלחמה באוקראינה. גארי קספרוב, לשעבר אלוף העולם בשחמט ואסטרטג מחונן, אמר לנו בריאיון כבר ב-2016 כי "כל הקרבות שהעולם החופשי מנסה להימנע מהם כרגע, מאוקראינה ועד סוריה, יובילו לקרבות קשים ואכזריים יותר בעתיד". הרציונל של קספרוב באותה תקופה התבסס על התגובה הרפה של המערב לכניסה הרוסית לסוריה ולסיפוח חצי האי קרים באוקראינה, וגם על היכרותו עם הפילוסופיה של פוטין.

בדצמבר אותה שנה פרסמנו גם ניתוח גיאו-פוליטי ארוך שטען כי "בעוד המערב מתמקד בהפלת דאע"ש ובלחימה במזרח התיכון, כדאי להקדיש משאבים דווקא למניעת המלחמה הבאה באירופה" (כתבה מאת גבי טאובס – "מפציצים בחלב אבל חולמים להוריד את קייב"). הכתבה חזתה כי זה רק עניין של זמן עד שפוטין יפתח במלחמה כוללת מול אוקראינה. "פלישה של רוסיה לאוקראינה היא אירוע שקשה לדמיין, אבל לא אירוע בלתי סביר. רוסיה מוכנה לקחת סיכונים גדולים בשביל לקיים את הדוקטרינה הביטחונית שלה".

מדי חודש אנו מקפידים להציג במדור "המהלך הבא במשחק השחמט העולמי" מהלכים אסטרטגיים וניתוחים קצרים מאזורים שונים בעולם. הניסיון הארוך שצברנו בתחום מאפשר לנו לבחור את מקורות המידע שלנו בפינצטה, לברור טוב את הערכות המודיעין עליהן אנו נסמכים, ולנקוט משנה זהירות בתרחישים האפשריים שאנו מציינים.

אחת השאלות הגדולות במלחמה הנוכחית היא כיצד תסתיים, מה פוטין שואף להשיג בסופו של דבר, וכיצד תיראה אוקראינה ביום שאחרי. נכון למועד כתיבת שורות אלה, בתחילת מארס, קיימים מספר תרחישים אפשריים ליום שאחרי, עליהם תוכלו לקרוא במדור.

2. נוכח האקלים המלחמתי, הקדשנו בגיליון הנוכחי משקל רב יותר לנושאים גיאופוליטיים, בהם ריאיון עם דונלד טראמפ, לשעבר נשיא ארה"ב.

טראמפ אינו מרואיין פשוט. לעתים הוא עובר בין נושאים וחוזר להדגיש משפטים בניסיון להעביר מסר קליט בעניינים מורכבים. היה חשוב לנו להביא את הדברים בצורה נקייה ככל שניתן, בשפתו, ללא פרשנויות ובלי הצהוב שהתווסף לראיונות עמו שפורסמו בשנים האחרונות. בין אם אתם מאוהדיו של טראמפ או משונאיו, אין ספק שהנשיא לשעבר מבין "כוח" וכיצד להתנהל מול שליטים אוטוריטריים, ומעניין להקשיב לדבריו.

בין הנושאים שעלו בריאיון הייתה גם פרשת הריגול נגדו בעת שכיהן בבית הלבן, נושא שפרטיו נגלים כעת בבית המשפט, וגם – הרשת החברתית שהשיק לאחרונה.

3. כותרת הגיליון החזירה אותי לדברים שאמר באפריל 2016 נשיא אחר של ארה"ב, ברק אובמה: "אנו בני מזל לחיות בעידן השליו ביותר, המשגשג ביותר והמתקדם ביותר בתולדות ההיסטוריה האנושית". ללא ספק טענה קשה לעיכול, אחרי שני עשורים שהתחילו עם פיגועי ה-11 בספטמבר, המלחמה בעיראק, רצח העם בדארפור, הג'נוסייד בסין, האביב הערבי בסוריה וכעת המלחמה באוקראינה.

אובמה ככל הנראה ביסס את דבריו על ספרו הפופולרי של פרופ' סטיבן פינקר מאוניברסיטת הרווארד The Better Angels of Our Nature משנת 2011. בספרו טען פינקר שבני האדם חיים כעת בתקופה השלווה ביותר בהיסטוריה האנושית. ושמאה השנים האחרונות היו אמנם רוויות אלימות, אך הן לא יותר מאנקדוטה היסטורית חולפת. מבחינה מדעית, הוסיף פינקר, מספר ההרוגים בקונפליקטים אלימים למעשה ירד בקצב קבוע לאורך ההיסטוריה, וכיום הוא ממשיך לרדת. כל זה, הוא הדגיש, הודות ל"תהליך תירבות" שעוברת האנושות – האוכלוסייה בעולם גדלה והופכת למאורגנת יותר, אנשים חיים במדינות שמרסנות את האלימות ולכן הם אלימים פחות, ביחס לאנשים שחיו בחברות של נוודים או ציידים-לקטים. אם בחברות של ציידים-לקטים היו מאות מקרי רצח לכל 100 אלף איש, היום יש עשרות מקרי רצח "בלבד" במדינות טוטליטריות, לפי הנתונים שהוא מציג.

אך האם אנחנו באמת חיים בעידן השליו בהיסטוריה? מחקר שהתפרסם באוקטובר 2017 הטיל צל כבד על העובדות שמרכיבות טענה זו. שני אנתרופולוגים, דין פאלק מאוניברסיטת מדינת פלורידה, וצ'רלס הילדה-בולט מאוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס, הראו שככל שההיסטוריה מתקדמת והאוכלוסייה בעולם גדלה, מספר המתים ממלחמות דווקא הולך וגדל (המספר יורד כאחוז מסך האוכלוסייה). אנשים החיים בחברות מאורגנות (כמו מדינות), הם טענו, אינם אלימים יותר או אלימים פחות מאנשים שחיו בחברות של נוודים. בעבר קהילות קטנות, בגלל גודלן היחסי, היו פגיעות יותר ומספר רב יותר מאנשיהן סבל מאלימות כאשר הן הותקפו מבחוץ. אבל הן לא בהכרח היו אלימות יותר מאוכלוסיות גדולות.

מי שיעיין בספרם של ההיסטוריונים ויל ואריאל דורנט, "לקחי ההיסטוריה" (תורגם לעברית ב-2020), יגלה עובדה מעניינת נוספת. השניים חישבו ומצאו ב-1968 כי "לאורך 3,421 השנים הקודמות היו רק 268 שנים בלי מלחמות".

4. החודש ראיינו שני מדענים בכירים בנושא פיתוח פורץ דרך עליו עובדות 30 מעבדות ב-28 מדינות, העשוי לחולל מהפכה אנרגטית בעולם. עד לאחרונה הרעיון לייצר מקור אנרגיה המדמה את אופן פעולת השמש נשמע כמו מדע בדיוני. לא עוד.

פרופ' סטיבן קאולי, המנהל את מעבדת פיזיקת הפלזמה באוניברסיטת פרינסטון, ופרופ' טוני דונה, פיזיקאי גרעין העומד בראש קונסורציום המתאם את מאמצי המחקר של עשרות המעבדות, סיפרו לנו על פריצת הדרך שעשו בתחום, על האתגרים שנותרו ועל האפשרות שבעתיד הקרוב יהיה לאנושות מקור אנרגיה חדש הדומה באופן פעולתו לשמש.

זו כתבה עם לא מעט מדע. חשוב היה לנו לרדת לעומקם של דברים, להבין כיצד פועלת הטכנולוגיה, מתי "השמש" של כדור הארץ צפויה להתחיל לפעול, ועוד מגוון שאלות ספציפיות יותר.

5. בגיליון הזה צללנו גם להיבטים פסיכולוגיים של השימוש בכוח. בכתבה על "הכוח" על פי סדרת "מלחמת הכוכבים", חזרנו ליוון העתיקה, לאגדות ארתוריאניות ולפילוסופיות המזרח. ניסינו להבין מה הקשר בין מציאת איזון וכוח, ומה קורה במקרים שהאיזון מופר.

נושא האיזון בחיים חשוב במיוחד כשזה נוגע לרגשות. בריאיון עם הפילוסוף האמריקני פרופ' גרגורי ד. סדלר, שוחחנו על רגש נוכח מאוד בחיינו ובמיוחד בחברה הישראלית – הכעס. סדלר חקר מה חשבו הפילוסופים בעת העתיקה על כעס, וחשוב יותר, על הדרכים השונות שיאפשרו לנו לשלוט בו גם היום, כ-2,000 שנה מאוחר יותר.

אני מקווה שתיהנו מהקריאה, וחשוב מזה – אני מקווה שתמצאו במגזין ערך אינטלקטואלי ומעשי.