בחודש האחרון השתנו חיינו. איבדנו בבת אחת הרבה אנשים אהובים ויקרים – ילדים, נשים וגברים, וצפינו במספר חסר תקדים של אנשים תמימים נלקחים בשבי על ידי אויב אכזר. רמת הרשע שאפיינה את מעשי הטבח הייתה מצמררת, ונדמה היה שנלקחה ישירות מעולמות הגיהינום הנמוכים ביותר.

בתוך הזוועה שקרתה ראינו גם תקומה – מיליוני ישראלים המתאחדים יחד כדי להתחזק ולחזק את כל חלקי החברה ואת הלוחמים שלנו – במטרה אחת: להשמיד את הטרור המאיים על קיומנו, ולהשיב את תחושת הביטחון למשפחותינו.

מאז אותה שבת שחורה התחלנו להבין, כאינדיבידואלים וכחברה, שלא באמת הבנו את המציאות. בספרו "שורשי המלחמה" מסביר ההיסטוריון היהודי דונלד קגן כי העולם המערבי, הכולל גם אותנו, נוטה להמציא במאות השנים האחרונות תירוצים חוזרים ונשנים לפרוץ מלחמות: פעם אחת האשמה מוטלת על "המלוכה", על "האצולה" או על "האתוס המלחמתי"; פעם אחרת האשמה טמונה ב"מלחמת המעמדות", ב"אימפריאליזם" או ב"מרוצי חימוש"; ופעם נוספת ב"מאבק על אדמה וגבולות" או ב"מלחמה בשם הדת".

אלא שכל אלה אינם הסברים שורשיים לפרוץ מלחמות, טוען קגן, אלא במקרה הטוב תסמינים של מקורות עמוקים יותר. "נפילת המלוכה והאצולה לא שמה קץ למלחמה", הוא כותב, ממש כפי שסיום האימפריאליזם לא שם קץ למלחמה. "היו אימפריות בלי מלחמות והיו מלחמות בלי אימפריות". כך גם לגבי מרוצי חימוש, שלעתים תורמים להצתת מלחמות, אך "במקרים רבים לא פחות הם תרמו למניעת מלחמות".

גרוע לא פחות הוא הניסיון הנאיבי שלנו למנוע מלחמות באמצעות רעיונות כמו "דמוקרטיה", "שוק חופשי", "העברת כספים" וכו', ממשיך קגן. מה שקרה אחרי נפילת בריה"מ ממחיש זאת בצורה הטובה ביותר. רבים במערב האמינו כי ניצחון השוק החופשי על הכלכלות הריכוזיות, וניצחון הדמוקרטיה על הדיקטטורה, יבטיח עידן חדש של ביטחון ויציבות. במילים אחרות, גידול ביחסים המסחריים עם הצד השני יגביר את כדאיות השלום וכך יצמצם את סבירותה של מלחמה ואולי אף ימנע אותה לחלוטין. "הרעיון היה שהתרחבותה של הדמוקרטיה תיצור עולם שליו יותר", כתב קגן – דבר שהוכח בדיעבד כשטות.

את זרעי ה"שטות" הזו מאתר קגן אי שם בעידן ה"נאורות", כאשר תומס פֵיין כתב במנשרו "זכויות האדם" מ-1792: "אם יניחו למסחר לפעול את פעולתו בשיעור העולמי שהוא מסוגל לו, הוא יעקור את מערכת המלחמה כולה מן השורש". פיין גם האמין כי הערכים שהביאה המהפכה הצרפתית, שהפילה את המונרכיה והחליפה אותה בעקרונות רפובליקניים, יביאו "שלום ושגשוג פנימי […] ואותן תוצאות יקרו גם באומות אחרות". כידוע, מיד אחרי המהפכה, נכנסו הרפובליקה הצרפתית ואירופה כולה למלחמה שנמשכה כעשרים שנה.

ההוגה הליברלי ג'ון סטיוארט מִיל זרע חשיבה דומה. בספרו "עקרונות של כלכלה פוליטית" מ-1848 הוא כתב כי המסחר "מייתר במהירות את המלחמה, מתוך כך שהוא מחזק ומרבה את האינטרסים האישיים [הנוגדים את המלחמה]". מיל הוסיף: "שיעורו העצום וגידולו המהיר של הסחר הבין-לאומי […] הם הערובה העיקרית לשלום העולם". קגן מציין כי דעות דומות לאלו של פיין ומיל נשמעו לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה, וניתן להוסיף כי נשמעו גם לפני פרוץ המלחמה הנוכחית.

תפיסה שונה לגמרי שלטה מוקדם יותר בהיסטוריה, בחברות עתיקות כמו סין, יוון וממלכת ישראל. אז האמינו שקיים בעולם עיקרון שכונה "אחדות הפכים" – שמים וארץ, אור וחושך, יום ולילה, זכר ונקבה, חום וקור, שלילי וחיובי. הפכים הקיימים לא רק בטבע, אלא גם בנפש האדם וביחסים בקרב אנשים בחברה.

בכל אדם יש טוּב, הגורם לו להיות חומל ואדיב, אך יש בו גם רוע – הגורם לו להיות כועס ואכזר. בחברה יש אנשים שהם בעד משהו, ויש אנשים שהם נגד. יש אנשים טובים ויש רעים. באופן דומה, אם יש דיקטטורים בעולם, תמיד יהיו גם מנהיגי מדינות חופשיות. ואם יש אוכלוסיות המקדשות את החיים, יש ארגוני טרור המקדשים את המוות. לכן לצד תקופות של שלום, יש גם תקופות של מלחמה. לצד הטוב, תמיד אפשר למצוא גם את הרע.

במילים פשוטות, מה שאנו עדים לו היום, על פי אותה תפיסה, אינו מלחמה הנובעת מסיבות טריטוריאליות, מ"כיבוש", ממאבק על משאבים חומריים או אפילו ממלחמה בין דתות. מה שאנו עומדים מולו היום הוא מלחמה שהשורש שלה הוא מאבק בין טוב לרע. ובתהליך הזה כל המשתתפים והעומדים מהצד, בין שיחידים ובין שמדינות, בוחרים צד וממקמים את עצמם בדפי ההיסטוריה.

עם פרוץ המלחמה, כגוף תקשורת החלטנו מייד לקחת צעד קדימה וללוות אתכם באמצעות סיקור עיתונאי שוטף של כל צעד שעושה מדינת ישראל במסעה להשיב את החטופים, להשמיד את החמאס ולהחזיר את הביטחון לישראל. הקמנו בִּן לילה "דסק חדשות" המעביר לכם ידיעות ועדכונים מאומתים בלבד, ללא הפחדות או שמועות. וכך, נוסף למגזין היוצא מדי חודש, אנו מגישים לכם מדי יום גם פרשנויות, דעות וראיונות עומק להבנת התמונה המלאה והנקודות היוצרות אותה. תוכלו לקבל את כל זה באתר שלנו. כמו כן, תוכלו למצוא, כמו תמיד, "בועות של שקט" – כתבות בנושאים שאינם נוגעים במלחמה, אלא במדע, בפסיכולוגיה, בניהול, בתרבות וברוחניות.

תודה על האמון שאתם נותנים באפוק, אנו מתחייבים לתת את כל כולנו בחזרה.