“כיצד הדרך בה אנו מבינים את ההיסטוריה תשפיע עלינו ותשנה אותנו בעתיד?” – הייתה השאלה שהנחתה אותנו בכתיבת הגיליון המיוחד הזה. ההיסטוריה מלמדת אותנו מה קרה בחברות העבר, ומסבירה מדוע העולם הוא כפי שהוא. היא מאפשרת לנו להבין מהיכן הגענו כאנשים, כעם וכתרבות, ומהיכן הגיעו המנהגים, ההרגלים וצורות המחשבה המעצבים את מי שאנחנו היום.

אבל מה קורה כאשר ההבנה שלנו לגבי ההיסטוריה אינה שלמה? קחו לדוגמה את האמונה המושרשת אצל רבים בחברה שהתפתחנו מהקוף – כפי שקבע דרווין בתיאוריה המפורסמת שלו. עד היום הנושא נלמד בבתי ספר ובאוניברסיטאות ומוצג כאמת בסיסית שקשה לערער עליה. המציאות, כפי שתראה אחת הכתבות, מורכבת הרבה יותר: שלוש מהפכות מהעת האחרונה מלמדות שתהליכי ההורשה וההתפתחות מורכבים יותר מכפי שסיפר לנו דרווין.

מה לגבי מועד התפתחות האדם הנבון? בשיעורי היסטוריה מלמדים אותנו שזה קרה לפני כ-200 אלף שנה באתיופיה, ושרק לפני כ-10 אלף שנה התפתחה תרבות (ציוויליזציה). המציאות, גם במקרה זה, שונה, כפי שתראה כתבה אחרת המציגה ממצאים מהשנים האחרונות.

הנחה נוספת שהופכת לנפוצה בקרב היסטוריונים מהעת העכשווית, היא שהתנ”ך לא היה באמת. אותם היסטוריונים טוענים שאי אפשר לקבל את האירועים שהתנ”ך מציג כאירועים היסטוריים, כיוון שאין הוכחות התומכות בסיפורים אלה. לפי דעה זאת, ייתכן שלא היינו עבדים במצרים, ולא חצינו את המדבר כדי להגיע לארץ ישראל. כתבה נוספת בגיליון, תביא ראיון עם חוקרת תנ”ך הטוענת ומראה מדוע אירועי התנ”ך קרו באמת.

כפי שתראו בגיליון זה, שאלות רבות וגדולות הנוגעות בקיום ובהיסטוריה שלנו משתנות בימים אלה. לכך מצטרף רובד נוסף שהעסיק אותנו – סילוף מכוון של ההיסטוריה ושל הערכים והתפיסות שלנו, או צנזורה שלהם. הוליווד מצטיינת בכך, כפי שנראה, כמו גם חלק מהמחלקות ללימודי סין באקדמיה בארץ ובעולם. במאמר נוסף תעלה הטענה המפתיעה כי אידיאולוגיות שנראו לנו שונות ואף מנוגדות, כמו נאציזם, פשיזם וסוציאליזם, נובעות למעשה מאותו שורש יחיד.

כמובן, כאשר עוסקים בהיסטוריה אי אפשר בלי מסתורין, משבצת שימלאו שתי כתבות: אחת על ניקולה טסלה, המדען הגאון שהמצאותיו יכלו לשנות את ההיסטוריה, אלמלא מישהו היה מנסה להסתיר אותן, עד היום; וכתבה על השפעת הצליל על החומר – ידע קדום שהיה למצרים הקדמונים ולכנסיות בימי הביניים – שהמדע המודרני רק מתחיל לחקור.

תודה שאתם קוראים את המגזין. כתבו וספרו לנו מה דעתכם ומה עוד תרצו לקרוא.

איל לוינטר,
עורך ראשי, אפוק טיימס ישראל