ביקור בלוד חושף משקעים שקשה לגשר עליהם, ושיחות עם גורמים באינדונזיה משאירים פתח לאופטימיות
לוד מתלקחת, בעוד אינדונזיה מפשירה
1.
בפנים: הפצע המדמם בערים המעורבות
בחודש האחרון ביקרתי בעיר לוד – העיר שהפכה לסמל המהומות שהתרחשו ברחבי הארץ, ובעיקר בערים המעורבות, במאי האחרון. בעיני התושבים לא ראיתי זכר לפרעות וללחימה האזרחית הכואבת, אך בשיחותיי עימם שמעתי את המשקעים שנותרו. החיים חזרו לשגרה, אבל זו שגרה שונה – עם פצע מדמם בחיים המשותפים שסימלה לוד במשך עשרות שנים.
אלפים מקרב ערביי ישראל התפרעו במהלך ימי מבצע "שומר החומות", ואחת התוצאות הקשות לכך היא הפגיעה בשמם של כל ערביי ישראל, כשני מיליון אזרחים במדינה. חשוב להבין מי הם אותם פורעים שפגעו פיזית ביהודים, אך באופן עקיף גם פגעו ברוב המוחלט של החברה הערבית ובדו-קיום בישראל.
חלק משמעותי מאלו שהובילו את הפרעות האלימות, ובעיקר אלו שהחזיקו בנשק חם, הם צעירים מארגוני הפשיעה המשליטים טרור בחברה הערבית על בסיס קבוע. שנת 2021 הייתה שנה מדממת במיוחד בחברה הערבית, שספגה כמעט מדי יום אירועי ירי ופשיעה שגבו קורבנות רבים. אולם בין ה-10 ל-21 במאי (ימי מבצע "שומר החומות") דווקא שרר שקט בחברה הערבית, ואותו נשק שהיה מופנה כלפי הערבים במטרה להטיל אימה או כדי לסגור חשבונות, הופנה נגד יהודים. זמן רב זעקו בחברה הערבית על אוזלת היד במיגור אותם ארגוני פשע והזהירו שהזנחת הטיפול בהם תוביל לזליגה לחברה היהודית. ב"שומר החומות" זה קרה.
אך לא היו אלה רק ארגוני פשיעה. אליהם התווספו גם צעירים לאומניים קיצוניים שתומכים בבדלנות. על פי מחקר של ארגון "ערי ישראל" 60 אחוז מקרב אלו המעורבים בטרור בלוד וברמלה מגיעים ממשפחות שיש להן קשרים משפחתיים עם פלסטינים, ושעלו לארץ מתוקף חוק "איחוד משפחות", שעלה לכותרות לאחרונה. זהותם הפלסטינית ועוינותם למדינה התבטאו בהזדהותם עם החמאס ובהשתתפותם בפרעות.
קבוצה נוספת שהצטרפה למאורעות ושצריך להזכיר, הם הדור השני לסייענים ובני משפחותיהם הפלסטינים, אשר מכונים גם "משת"פים". אותם משת"פים קיבלו דיור והגנה בשטח ישראל, בין השאר בעיר לוד. מדובר בקבוצת אוכלוסייה המוגדרת "קשה", שהרשויות נוטות לרוב להעלים עין מענייניה. על רקע זה, גדל הדור השני והצעיר של משפחות אלו, ללא זיקה אידיאולוגית למדינה. גם בקרבם היו לא מעטים שנטלו חלק בפרעות.
אותן קבוצות, שהיו המשמעותיות והעיקריות, קיבלו במידה רבה השראה מהרשתות החברתיות ובמיוחד מ"טיקטוק", אשר שימשו כגורם מבעיר ומתסיס. בשנים האחרונות יש הקצנה איסלמית הולכת וגוברת באותן רשתות בקרב צעירים ערבים. לכן כשחמאס הצליח לייצר מניפולציה ולגרום לצעירים לחשוב שמסגד אל-אקצא בסכנה, הוא הניע אותם לקחת חלק בפרעות ולתמוך בהן.
בכירי עירייה שעימם שוחחתי בלוד ובעכו ציינו בפניי שחודש מאי הקרוב יהיה מבחן עבור הערים המעורבות – האם יתרחשו מקרים חדשים במטרה לציין שנה לאותן פרעות (בעידודם של ארגוני הטרור מעזה) או שהמועד יחלוף בדממה. אין ספק שבחברה הערבית נכשלו בהתנערות מאותם גורמים קיצוניים במהלך ימי המבצע. המנהיגים הערבים לא גינו את המקרים, אלא להפך, רק סייעו להלהיט את הרוחות. עם זאת, חשוב להבין שרוב ערביי ישראל אינם מזדהים עם אותם פורעים ואף נפגעו בעצמם בשל ההתפרעויות.
איתי טגנר, הממונה על הנציגות הישראלית בבחריין, משוחח עם שר ההגנה של אינדונזיה פרבואו סביאנטו, נובמבר 2021 | Mazen Mahdi/AFP via Getty Images
2.
בחוץ: היחסים בין ישראל למדינה המוסלמית הגדולה בעולם
אינדונזיה היא מדינת איים בדרום מזרח אסיה הנחשבת למדינה המוסלמית הגדולה בעולם. באינדונזיה חיים מעל 278 מיליון תושבים ולמעשה היא המדינה הרביעית בעולם מבחינת אוכלוסייה, אחרי סין, הודו וארה"ב.
בין אינדונזיה לישראל אין יחסים דיפלומטיים רשמיים. כמדינה מוסלמית, התייצבה אינדונזיה לצד מדינות ערב בהתנגדות לישראל. אך לאורך השנים, וביתר שאת בשנים האחרונות, מתחת לפני השטח קורים דברים בין שתי המדינות: החל מקשרי מסחר, קשרי תיירות ועד לביטחון.
בפברואר 2020 הגיעה מאינדונזיה לביקור בארץ משלחת של מנהיגי דת ומשפיענים בעולם האקדמיה והרוח מטעם ארגון AIJAC. פגשתי אותם במהלך ביקורם ומאז גם שמרתי על קשר עם חלקם. לפני מספר שבועות הוזמנתי על ידי אחד מחברי המשלחת למפגש בזום עם סטודנטים מהאוניברסיטה האיסלמית ביוגיאקרטה שבאי ג'אווה, אינדונזיה.
הם הופתעו מאוד לדעת שאני אזרח ערבי ישראלי, כי חשבו שבישראל חיים רק יהודים. כששאלתי אותם מה הם יודעים על ישראל לא הפתיע אותי לשמוע מידע שגוי ומעוות, רובו נוגע ביחס של ישראל לפלסטינים. בין השאר אמרו לי שמסגד אל אקצא נמצא בשליטה יהודית ושכוחות הביטחון הישראליים מצמצמים ביקורים של מוסלמים במקום. ההפך הוא הנכון, הסברתי להם. אך מה שהדהים אותי זה שלמרות הידע השלילי שהיה להם על ישראל, עניין אותם הרבה יותר לשמוע על החדשנות והטכנולוגיה הישראלית מאשר על הסכסוך הישראלי-פלסטיני.
אחד הסטודנטים במפגש אמר כי ידע שישראל היא מדינה מתקדמת ומפותחת, ומצד שני שהיא מדכאת את המוסלמים, ולכן היה נגדה. ברגע ששמע על היחסים הנרקמים בין ישראל לשורת מדינות ערב, הבין שהמציאות כנראה שונה מהמידע שקיבל עד כה.
את הפגישה עם הסטודנטים סיימתי בייחול שניפגש בישראל בקרוב ויצאתי אופטימי ומלא תקווה לעתיד. הסכמי אברהם שינו את פני המזרח התיכון אך האפקט שלהם רחב יותר והגיע עד לאינדונזיה הרחוקה. העמדה הפרו פלסטינית שעד כה שיבשה את יחסי המדינות עם ישראל נחלשה, המציאות השתנתה ונוצרה לישראל הזדמנות ליצור בריתות חדשות ולקדם אינטרסים בין-לאומיים. יש חשיבות בעבודה דיפלומטית והסברתית של המדינה שתחזק את המגמה הזו ותדאג להעברת מידע נכון על המציאות הישראלית. כולי תקווה שבשנת 2022 נראה מדינות נוספות מצטרפות להסכמי אברהם, ואולי, אינשאללה, גם את אינדונזיה.
יוסף חדאד הוא מנכ"ל עמותת "ביחד – עֲרֵבִים זה לזה"
מעורר מחשבה? לתגובות ומחשבות ניתן לכתוב לנו ל:
לחץ כאן
Ahmad Gharabli/AFP via Getty Images
עוד כתבות של יוסף חדאד
לוד מתלקחת, בעוד אינדונזיה מפשירה
ביקור בלוד חושף משקעים שקשה לגשר עליהם, ושיחות עם גורמים באינדונזיה משאירים פתח לאופטימיות
Ahmad Gharabli/AFP via Getty Images
1.
בפנים: הפצע המדמם בערים המעורבות
בחודש האחרון ביקרתי בעיר לוד – העיר שהפכה לסמל המהומות שהתרחשו ברחבי הארץ, ובעיקר בערים המעורבות, במאי האחרון. בעיני התושבים לא ראיתי זכר לפרעות וללחימה האזרחית הכואבת, אך בשיחותיי עימם שמעתי את המשקעים שנותרו. החיים חזרו לשגרה, אבל זו שגרה שונה – עם פצע מדמם בחיים המשותפים שסימלה לוד במשך עשרות שנים.
אלפים מקרב ערביי ישראל התפרעו במהלך ימי מבצע "שומר החומות", ואחת התוצאות הקשות לכך היא הפגיעה בשמם של כל ערביי ישראל, כשני מיליון אזרחים במדינה. חשוב להבין מי הם אותם פורעים שפגעו פיזית ביהודים, אך באופן עקיף גם פגעו ברוב המוחלט של החברה הערבית ובדו-קיום בישראל.
חלק משמעותי מאלו שהובילו את הפרעות האלימות, ובעיקר אלו שהחזיקו בנשק חם, הם צעירים מארגוני הפשיעה המשליטים טרור בחברה הערבית על בסיס קבוע. שנת 2021 הייתה שנה מדממת במיוחד בחברה הערבית, שספגה כמעט מדי יום אירועי ירי ופשיעה שגבו קורבנות רבים. אולם בין ה-10 ל-21 במאי (ימי מבצע "שומר החומות") דווקא שרר שקט בחברה הערבית, ואותו נשק שהיה מופנה כלפי הערבים במטרה להטיל אימה או כדי לסגור חשבונות, הופנה נגד יהודים. זמן רב זעקו בחברה הערבית על אוזלת היד במיגור אותם ארגוני פשע והזהירו שהזנחת הטיפול בהם תוביל לזליגה לחברה היהודית. ב"שומר החומות" זה קרה.
אך לא היו אלה רק ארגוני פשיעה. אליהם התווספו גם צעירים לאומניים קיצוניים שתומכים בבדלנות. על פי מחקר של ארגון "ערי ישראל" 60 אחוז מקרב אלו המעורבים בטרור בלוד וברמלה מגיעים ממשפחות שיש להן קשרים משפחתיים עם פלסטינים, ושעלו לארץ מתוקף חוק "איחוד משפחות", שעלה לכותרות לאחרונה. זהותם הפלסטינית ועוינותם למדינה התבטאו בהזדהותם עם החמאס ובהשתתפותם בפרעות.
קבוצה נוספת שהצטרפה למאורעות ושצריך להזכיר, הם הדור השני לסייענים ובני משפחותיהם הפלסטינים, אשר מכונים גם "משת"פים". אותם משת"פים קיבלו דיור והגנה בשטח ישראל, בין השאר בעיר לוד. מדובר בקבוצת אוכלוסייה המוגדרת "קשה", שהרשויות נוטות לרוב להעלים עין מענייניה. על רקע זה, גדל הדור השני והצעיר של משפחות אלו, ללא זיקה אידיאולוגית למדינה. גם בקרבם היו לא מעטים שנטלו חלק בפרעות.
אותן קבוצות, שהיו המשמעותיות והעיקריות, קיבלו במידה רבה השראה מהרשתות החברתיות ובמיוחד מ"טיקטוק", אשר שימשו כגורם מבעיר ומתסיס. בשנים האחרונות יש הקצנה איסלמית הולכת וגוברת באותן רשתות בקרב צעירים ערבים. לכן כשחמאס הצליח לייצר מניפולציה ולגרום לצעירים לחשוב שמסגד אל-אקצא בסכנה, הוא הניע אותם לקחת חלק בפרעות ולתמוך בהן.
בכירי עירייה שעימם שוחחתי בלוד ובעכו ציינו בפניי שחודש מאי הקרוב יהיה מבחן עבור הערים המעורבות – האם יתרחשו מקרים חדשים במטרה לציין שנה לאותן פרעות (בעידודם של ארגוני הטרור מעזה) או שהמועד יחלוף בדממה. אין ספק שבחברה הערבית נכשלו בהתנערות מאותם גורמים קיצוניים במהלך ימי המבצע. המנהיגים הערבים לא גינו את המקרים, אלא להפך, רק סייעו להלהיט את הרוחות. עם זאת, חשוב להבין שרוב ערביי ישראל אינם מזדהים עם אותם פורעים ואף נפגעו בעצמם בשל ההתפרעויות.
איתי טגנר, הממונה על הנציגות הישראלית בבחריין, משוחח עם שר ההגנה של אינדונזיה פרבואו סביאנטו, נובמבר 2021 | Mazen Mahdi/AFP via Getty Images
2.
בחוץ: היחסים בין ישראל למדינה המוסלמית הגדולה בעולם
אינדונזיה היא מדינת איים בדרום מזרח אסיה הנחשבת למדינה המוסלמית הגדולה בעולם. באינדונזיה חיים מעל 278 מיליון תושבים ולמעשה היא המדינה הרביעית בעולם מבחינת אוכלוסייה, אחרי סין, הודו וארה"ב.
בין אינדונזיה לישראל אין יחסים דיפלומטיים רשמיים. כמדינה מוסלמית, התייצבה אינדונזיה לצד מדינות ערב בהתנגדות לישראל. אך לאורך השנים, וביתר שאת בשנים האחרונות, מתחת לפני השטח קורים דברים בין שתי המדינות: החל מקשרי מסחר, קשרי תיירות ועד לביטחון.
בפברואר 2020 הגיעה מאינדונזיה לביקור בארץ משלחת של מנהיגי דת ומשפיענים בעולם האקדמיה והרוח מטעם ארגון AIJAC. פגשתי אותם במהלך ביקורם ומאז גם שמרתי על קשר עם חלקם. לפני מספר שבועות הוזמנתי על ידי אחד מחברי המשלחת למפגש בזום עם סטודנטים מהאוניברסיטה האיסלמית ביוגיאקרטה שבאי ג'אווה, אינדונזיה.
הם הופתעו מאוד לדעת שאני אזרח ערבי ישראלי, כי חשבו שבישראל חיים רק יהודים. כששאלתי אותם מה הם יודעים על ישראל לא הפתיע אותי לשמוע מידע שגוי ומעוות, רובו נוגע ביחס של ישראל לפלסטינים. בין השאר אמרו לי שמסגד אל אקצא נמצא בשליטה יהודית ושכוחות הביטחון הישראליים מצמצמים ביקורים של מוסלמים במקום. ההפך הוא הנכון, הסברתי להם. אך מה שהדהים אותי זה שלמרות הידע השלילי שהיה להם על ישראל, עניין אותם הרבה יותר לשמוע על החדשנות והטכנולוגיה הישראלית מאשר על הסכסוך הישראלי-פלסטיני.
אחד הסטודנטים במפגש אמר כי ידע שישראל היא מדינה מתקדמת ומפותחת, ומצד שני שהיא מדכאת את המוסלמים, ולכן היה נגדה. ברגע ששמע על היחסים הנרקמים בין ישראל לשורת מדינות ערב, הבין שהמציאות כנראה שונה מהמידע שקיבל עד כה.
את הפגישה עם הסטודנטים סיימתי בייחול שניפגש בישראל בקרוב ויצאתי אופטימי ומלא תקווה לעתיד. הסכמי אברהם שינו את פני המזרח התיכון אך האפקט שלהם רחב יותר והגיע עד לאינדונזיה הרחוקה. העמדה הפרו פלסטינית שעד כה שיבשה את יחסי המדינות עם ישראל נחלשה, המציאות השתנתה ונוצרה לישראל הזדמנות ליצור בריתות חדשות ולקדם אינטרסים בין-לאומיים. יש חשיבות בעבודה דיפלומטית והסברתית של המדינה שתחזק את המגמה הזו ותדאג להעברת מידע נכון על המציאות הישראלית. כולי תקווה שבשנת 2022 נראה מדינות נוספות מצטרפות להסכמי אברהם, ואולי, אינשאללה, גם את אינדונזיה.
יוסף חדאד הוא מנכ"ל עמותת "ביחד – עֲרֵבִים זה לזה"
מעורר מחשבה? לתגובות ומחשבות ניתן לכתוב לנו ל:
לחץ כאן
