הרשמה לניוזלטר

מהו סודם של האצנים מאפריקה שרצים בלי מאמץ ושוברים שיאי עולם, והאם הגורם הוא גנטי כמו שנהוג לחשוב? מאמן הריצה הבריטי שיין בנזי יצא לפצח את התעלומה מאחורי הרצים הטובים ביותר בעולם, וגילה את הסיבות הקשורות באופן הריצה ובצורת האימון

דינה גורדון | 15 באוקטובר 2020 | פסיכולוגיה | 13 דק׳

האמנות הנשכחת של הריצה

שיין בנזי חיכה בעצבנות ליריית הפתיחה של אחד מהמרוצים הקשים בבריטניה – Grand Union Canal Race – שאורכו 233 ק"מ. מסלול המרוץ נמתח לאורך תעלת המים המחברת את העיר ברמינגהם ללונדון. בנזי עשה מבחינתו את כל ההכנות הדרושות למרוץ: הוא התחיל באימונים של ריצות קצרות – עשרה ק"מ, והמשיך בהדרגה לאימונים קשים של ריצות יותר ויותר ארוכות עד שהגיע להתאמן למרחקי אולטרה מרתון (מרחקים העולים על כ-42 ק"מ). במהלך האימונים, שהגיעו עד 80 ק"מ, הוא נאבק בגבורה בכל אותות הסבל והמצוקה שגופו שידר לו אחרי הריצות הארוכות. הוא התעלם מהעייפות הקשה, מפציעות וממחלות, והיה נחוש לחזק את כוח הסבל שלו ולסיים את המרוץ בהצלחה. אבל כאשר הגיע רגע האמת, במרוץ עצמו, כל האימונים המפרכים לא עזרו לו. כאבים עזים בברך הכריעו אותו, והכריחו אותו לפרוש מהמרוץ לאחר 112 ק"מ.

אבל הכישלון הצורב לא ריפה את רוחו של בנזי. שנה לאחר מכן, נחוש יותר מתמיד, הוא החליט שוב להשתתף במרוץ. הפעם הוא החליט להתאמן קשה עוד יותר: לרוץ ריצות ארוכות יותר, ולחקור כל דבר אפשרי שיעזור לו להיות רץ טוב יותר. אחרי הכול הוא עצמו היה מאמן ריצה והכיר היטב את כל רזי המקצוע. הוא היה משוכנע, כמו כל הרצים האחרים, שנעליים טובות יותר, ג'ל מיוחד, תוסף מזון או דיאטה מיוחדת, ובעיקר אימונים מפרכים ישפרו את הריצה שלו. בתום השנה הוא שוב עמד על קו הזינוק. ושוב הכאב בברכיים הכריע אותו והוא פרש באמצע המרוץ.

כחלק מעבודתו בתור מאמן ריצה, עזר בנזי לספורטאים להתמודד עם פציעות וכאבים. הוא ראה שספורטאים רבים סביבו נמצאו במצב דומה לשלו, ואפילו אלו שניצחו בתחרויות, סיימו אותן במקרים רבים פצועים וכואבים. בנקודה זו הוא הבין שחסר לו משהו בסיסי בידע ובהבנה כיצד הגוף האנושי בנוי לתנועה, ובאופן ספציפי יותר – לריצה. הוא תהה מדוע אינו רואה בשום מקום, גם אצל רצים מקצועיים מערביים, את הריצה הזורמת והאלגנטית שראה אצל כמה רצים אפריקנים, כאשר צפה בטלוויזיה במשחקים האולימפיים.

שתפו את הכתבה:

שיין בנזי מסביר על עקרונות הריצה הנכונה | [Shane Benzie]

האמנות הנשכחת של הריצה

מהו סודם של האצנים מאפריקה שרצים בלי מאמץ ושוברים שיאי עולם, והאם הגורם הוא גנטי כמו שנהוג לחשוב? מאמן הריצה הבריטי שיין בנזי יצא לפצח את התעלומה מאחורי הרצים הטובים ביותר בעולם, וגילה את הסיבות הקשורות באופן הריצה ובצורת האימון

דינה גורדון | 15 באוקטובר 2020 | פסיכולוגיה | 13 דק׳

שיין בנזי מסביר על עקרונות הריצה הנכונה | [Shane Benzie]

שיין בנזי חיכה בעצבנות ליריית הפתיחה של אחד מהמרוצים הקשים בבריטניה – Grand Union Canal Race – שאורכו 233 ק"מ. מסלול המרוץ נמתח לאורך תעלת המים המחברת את העיר ברמינגהם ללונדון. בנזי עשה מבחינתו את כל ההכנות הדרושות למרוץ: הוא התחיל באימונים של ריצות קצרות – עשרה ק"מ, והמשיך בהדרגה לאימונים קשים של ריצות יותר ויותר ארוכות עד שהגיע להתאמן למרחקי אולטרה מרתון (מרחקים העולים על כ-42 ק"מ). במהלך האימונים, שהגיעו עד 80 ק"מ, הוא נאבק בגבורה בכל אותות הסבל והמצוקה שגופו שידר לו אחרי הריצות הארוכות. הוא התעלם מהעייפות הקשה, מפציעות וממחלות, והיה נחוש לחזק את כוח הסבל שלו ולסיים את המרוץ בהצלחה. אבל כאשר הגיע רגע האמת, במרוץ עצמו, כל האימונים המפרכים לא עזרו לו. כאבים עזים בברך הכריעו אותו, והכריחו אותו לפרוש מהמרוץ לאחר 112 ק"מ.

אבל הכישלון הצורב לא ריפה את רוחו של בנזי. שנה לאחר מכן, נחוש יותר מתמיד, הוא החליט שוב להשתתף במרוץ. הפעם הוא החליט להתאמן קשה עוד יותר: לרוץ ריצות ארוכות יותר, ולחקור כל דבר אפשרי שיעזור לו להיות רץ טוב יותר. אחרי הכול הוא עצמו היה מאמן ריצה והכיר היטב את כל רזי המקצוע. הוא היה משוכנע, כמו כל הרצים האחרים, שנעליים טובות יותר, ג'ל מיוחד, תוסף מזון או דיאטה מיוחדת, ובעיקר אימונים מפרכים ישפרו את הריצה שלו. בתום השנה הוא שוב עמד על קו הזינוק. ושוב הכאב בברכיים הכריע אותו והוא פרש באמצע המרוץ.

כחלק מעבודתו בתור מאמן ריצה, עזר בנזי לספורטאים להתמודד עם פציעות וכאבים. הוא ראה שספורטאים רבים סביבו נמצאו במצב דומה לשלו, ואפילו אלו שניצחו בתחרויות, סיימו אותן במקרים רבים פצועים וכואבים. בנקודה זו הוא הבין שחסר לו משהו בסיסי בידע ובהבנה כיצד הגוף האנושי בנוי לתנועה, ובאופן ספציפי יותר – לריצה. הוא תהה מדוע אינו רואה בשום מקום, גם אצל רצים מקצועיים מערביים, את הריצה הזורמת והאלגנטית שראה אצל כמה רצים אפריקנים, כאשר צפה בטלוויזיה במשחקים האולימפיים.

שתפו את הכתבה:

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך
מהארכיון: גזור ושמור: חשיבה יצירתית – השיטות למציאת פתרונות

רקפת תבור

חשבתם שיצירתיות זה עניין של השראה או כישרון מולד? מתברר שלא בהכרח. נכון, היו בהיסטוריה תגליות והמצאות...

“הייתי קבורה תחת אבק של שנים. רק עכשיו מצאתי את קולי. אני רוצה שתקשיבו לי בכך שתקראו את המילים שלי”

דינה גורדון

קרוב לחצות הלילה, ואלרי ותום התכוננו לשנת הלילה שלהם כאשר לפתע...

אי האבודים

דינה גורדון

בתחילת נובמבר 1863 הפליגה ספינת המפרש "גראפטון" מסידני שבאוסטרליה לאחד המסעות הימיים המסוכנים ביותר בעולם. חמשת אנשי הצוות שעל הסיפון תכננו...

האודיסיאה: סיפור הרפתקאות פשוט בן 2,800 שנה, או כלי פסיכולוגי לשיפור עצמי?

ג'יימס סייל

נוהגים להתייחס היום אל "האודיסאה", אחד מסיפורי המסעות המפורסמים ביותר במיתולוגיה היוונית, כאל...

כיצד להחליט מהו הדבר הנכון לעשות?

איל לוינטר

ג'ים הוא בוטניקאי המסתובב בארצות שונות. יום אחד הוא מגיע במסגרת מחקרו לכיכר מרכזית של עיירה דרום-אפריקנית קטנה, ונדהם לגלות...

בית הספר של הקרמלין למשא ומתן

איל לוינטר

בוקר אחד בעת שהיה בחדרו, החליט הדיקטטור יוסיף סטלין להשתעשע. "אבדוק את שומריי", חשב לעצמו והחל לצעוק ממיטתו כאילו הוא סובל מייסורים...

המתכון הסודי של הביטחון העצמי

צוות אפוק

עצות המאקרו 1. בשני העשורים האחרונים יצאו לאור במערב אלפי ספרים שנועדו לסייע למבוגרים, לבני נוער ולילדים לשפר את ההערכה העצמית שלהם...

איך להפוך לבלתי שביר – הסיפור של דיוויד גוגינס

דינה גורדון

זה היה עוד ערב שגרתי בחייה של משפחת גוגינס. בשעה עשר בלילה עזבו אחרוני האורחים את משטח ההחלקה על סקטים שהמשפחה...

שתפו: