כניסה
הרשמה לניוזלטר

העיתונאי צ'ארלס דוהיג יצא למסע חיפוש אחר התכונות המשותפות לאנשים היכולים לתקשר ולהתחבר עם אחרים בקלות. אלה תובנותיו העיקריות

מאיה מזרחי | 7 באפריל 2024 | פסיכולוגיה | 19 דק׳

הפסיכולוגיה של מתקשרי על

פליקס סיגלה (Felix Sigala) היה ידוע כאדם שקל במיוחד לדבר איתו. אנשים אהבו להתייעץ איתו, גם אם לא היה להם שום דבר משותף – הם הרגישו שיש להם איזשהו קשר או חיבור בלתי מוסבר איתו. סיגלה עבד ב-FBI במשך שני עשורים, והוביל את יחידת המשא ומתן לניהול משברים במקרים בהם נלקחו בני ערובה. הוא היה אחד מאותם אנשים המסוגלים לשכנע נחקרים לשתף פעולה, או לגרום לנמלטים להסגיר את עצמם.

"כששאלו אותו איך הוא עושה את זה, הוא אמר דברים כמו 'לעולם אל תעמיד פנים שאתה מישהו אחר מלבד שוטר'. או 'לעולם אל תעשה מניפולציה ואל תאיים'. וכשמישהו מתרגש – 'תבכה, תצחק, תתלונן או תחגוג איתו'. אבל בסופו של דבר מה שהפך אותו לטוב כל כך בעבודתו היה קצת בגדר תעלומה, אפילו בקרב עמיתיו", כותב עליו העיתונאי צ'ארלס דוהיג (Charles Duhigg) בספרו החדש "מתקשר על" ("Supercommunicator").

התעלומה סביב יכולותיו התקשורתיות של סיגלה עמדה להיפתר כאשר ב-2014 הטילה מחלקת ההגנה האמריקנית, משימה על קבוצה של פסיכולוגים, סוציולוגים וחוקרים אחרים: לחקור שיטות חדשות להוראת שכנוע ומשא ומתן, במטרה לאפשר לאנשים לשפר את יכולות התקשורת שלהם עם אחרים. כאשר קבוצת החוקרים חיפשה מומחה לנושא, עלה שמו של סיגלה שוב ושוב, עד שלבסוף הוא הוזמן לאחת המעבדות.

אילוסטרציה: מגזין אפוק

שתפו: