היה זה עוד יום שגרתי בבית היתומים בעיר איזיאסלב (Izyaslav) באוקראינה. אוקסנה, בת חמש, לבושה בבגדים קצרים על גופה הצנום, ישבה מול קשישה גדולה ומפחידה במרתף קודר וקפוא. הקשישה, עטופה במעיל כבד ומטפחת, הושיטה לה זוגות של גרביים. אוקסנה שפשפה שוב ושוב את הגרביים על קרש כביסה, סחטה אותן היטב מהמים הקפואים והושיטה אותן לקשישה.

אחרי כל עשרים זוגות גרביים הושיטה לה הקשישה קוביית סוכר קטנה. אוקסנה למדה לשפשף את הגרביים בקצב הולך וגובר כדי לקבל עוד קוביית סוכר ולגלגל אותה באיטיות על לשונה. היא למדה לפורר את קוביית הסוכר לפירורים זעירים ולמוסס אותה לאט לאט, במשך זמן ארוך, עד שנדמה היה לה שהבטן שלה כמעט מלאה. היא ידעה שהארוחה השלמה, היחידה ביום, תהיה רק בצהריים. בארוחה היא קיבלה, כמו שאר היתומים, קערית פח קטנה ובה נוזל סגול, מרק סלק (בורשט), או פרוסה קטנה של לחם. אף פעם לא את שניהם.