בשנים האחרונות עקבה אילנה ירון פישביין, ד"ר לעבודה סוציאלית ואם לשלושה ילדים, כמו אזרחים אמריקנים רבים, אחרי מהפכת התרבות השוטפת את ארה"ב. באינטרנט הופיעו ידיעות על מורים המתנגדים ללימוד יצירתו של שייקספיר בשיעורי שפה מכיוון שלטענתם שייקספיר משקף נקודת מבט השייכת ל"פריבילגיה לבנה, זכרית, אירופית". באוניברסיטאות כמו ברקלי החלו המרצים לחלק כרטיסיות לסטודנטים בהם יוכלו לכתוב את שמם ואיך לפנות אליהם בשיעור: "היא", "הוא", "הם" או כינוי אחר. וב"מדריך השפה" שהוכן באוניברסיטת קולורדו לא מומלץ להשתמש במילים "גבר", "אישה", "הוא", "היא" וכו'.

אזרחי ארה"ב הבחינו כיצד תאגידים אמריקניים ועסקים בינוניים מקדמים מדיניות "גיוון" תעסוקתית – המאלצת מנהלים לאתר שחורים, לטינים או בני מיעוטים אחרים על חשבון עובדים פוטנציאליים לבנים רק למטרת "גיוון" הרכב העובדים. המחשה לכך היא החלטתה של חברת התעופה יונייטד להחליט על זהות הטייסים לא רק על פי קריטריונים מקצועיים, אלא גם על פי צבע עור וזהות מינית.