"לא היה רעש בכלל. רק אור בוהק ומסנוור והרס מזעזע. קירות ביתנו עפו כמו קלפים ונפלנו על הרצפה קבורים בערימות של מרצפות וקרשים. ואז הייתה חשכה שחורה כזפת, וריח... אני חושבת שחלפו חמש דקות לפני שניסיתי לזוז. משהו רטוב טפטף על פניי. הושטתי יד והרגשתי שזה היה חם, ככל הנראה דם, אבל היה חשוך מדי מכדי לראות. אולי לא יכולתי לראות, אולי התעוורתי! העיניים שלי התאמצו לראות בחשיכה".

הקטע לקוח מזיכרונותיה הכתובים של קלריה פאלצ'יקוף (Kaleria Palchikoff) שהייתה בת 24 ב-9 באוגוסט 1945 – ביום בו הטיל מטוס התובלה האמריקני "אנולה גיי" פצצת אטום על הירושימה.