כניסה
הרשמה לניוזלטר

הפילוג בעם אינו שורש הרע, אלא סימפטום הקשור בזניחת התרבות והמסורת הייחודיים לעם ישראל

דינה גורדון | 7 במרץ 2024 | תרבות ואמנות | 3 דק׳

היסטוריה אחרת של עם ישראל

ההיסטוריה של עם ישראל לוּטה בחלקה הגדול בערפל. ממה שידוע מהמקורות המקראיים כבר מימי קדם ידע עם ישראל פילוגים ומלחמות פנימיות. שלושה מלכים בלבד ישבו על כיסא ישראל כאשר היא הייתה עדיין שלמה. עם מותו של האחרון שבהם, שלמה המלך, הארץ נחצתה לשתי ממלכות: ממלכת יהודה שבדרום, בראשה עמד כמעט ללא הפסקה מלך מבית דוד, וממלכת ישראל בצפון, שהמלכים בה התחלפו, ולא אחת בדרכים אלימות.

כמאתיים שנה התקיימו שתי הממלכות זו לצד זו, כאשר רוב הזמן שררו ביניהן יחסי איבה, קנאה, תחרות ואפילו מלחמות שבהן הן טבחו זו בזו. קשה להאמין, אבל שתי הממלכות, כל אחת בתורה, כרתו לעתים ברית עם ממלכות זרות אויבות כמו אשור, מצרים ועוד, כדי להילחם באחותה, טוען חננאל מאק, פרופ' בגמלאות למדעי היהדות.

מאק כותב כי לאחר שממלכת ישראל נכבשה על ידי אשור, רבים מתושביה הוגלו לעומקה של ממלכת אשור ושכנותיה, ורובם אבדו מכלל ישראל. אלה הם עשרת השבטים האבודים שנעלמו סמוך לסוף המאה השביעית לפנה"ס. לא זו בלבד שעד היום הם לא זכו לחזור לכלל ישראל, גם ההיסטוריה והמורשת שלהם מלפני תקופת הגלות לא השתמרו כראוי. הסיבה לכך, לפי מאק, היא שסיפורי המקרא נכתבו ברובם הגדול על ידי סופרים מבית יהודה, ובגלל יחסי האיבה ששררו בין שני חלקי העם, ההיסטוריה והמסורת של ממלכת ישראל "נשכחה והושכחה ובהדרגה הפכה לסמל הרוע, עבודת אלילים והסטייה מדרך הישר", הוא כותב.

חננאל מאק, "דברי ימיהם א'", ינואר 2024, ידיעות ספרים

שתפו: