כניסה
הרשמה לניוזלטר

מחקר חדש מגלה שכנראה ביותר מ-80 אחוז מברזי השתייה ברחבי העולם, עם המים זורמות לכוסות גם לא מעט חתיכות פלסטיק מיקרוסקופיות

רקפת תבור | 26 בפברואר 2018 | מדע וטכנולוגיה | 3 דק׳

שותים ונושמים פלסטיק

כשחוקרים מאוניברסיטת מינסוטה דגמו את מי הברז ב-14 מדינות שונות, מ-159 ברזים שונים, הם גילו ש-83 אחוז מהם הכילו חלקיקי פלסטיק זעירים – "מיקרופלסטיק". המצב החמור ביותר התגלה בדגימות מרחבי ארה"ב, בהן בכ-94 אחוז מהברזים הופיעו חלקיקי פלסטיק זעירים בין טיפות המים, ובמדינות אירופה, שם המצב נחשב לטוב ביותר, התגלו חלקיקי פלסטיק "רק" ב-72 אחוז מהדגימות.

מאפייני הפלסטיק – החוזק והעמידות שלו לאורך שנים – הם בדיוק אלו שהופכים אותו, גם בגרסתו המיקרוסקופית, למטרד חמור שכל כך קשה להיפטר ממנו

מהם בעצם החלקיקים האלו? גודלם נע בין עשרות מיקרונים [מיקרון הוא מיליונית המטר, ר"ת] למילימטרים בודדים, וברוב המקרים מקורם בשחיקה ובפירוק של רכיבי פלסטיק גדולים יותר. מכירים למשל את שקיות הניילון המתכלות? גם הן בדרך כלל מצליחות להתפרק רק עד רמה מסוימת, וכך אנחנו נשארים בסופו של דבר עם חלקיקי מיקרופלסטיק רבים אליהם התפרקה השקית. רכיבי מיקרופלסטיק נוספים מגיעים לסביבה שלנו גם ממגוון מוצרי קוסמטיקה ורפואה. בסבון פנים, למשל, משולבים חלקיקי פלסטיק זעירים שנועדו לסייע בניקוי העור.

תמונה: Fotolia

תמונה: Fotolia

ומתברר בשנים האחרונות שחלקיקים כאלו כבר נמצאים כמעט בכל מקום. במחקר מ-2015, פרופ' ברונו טסין הצרפתי גילה שבסביבה העירונית של פריז, בכל יום נופלים על הקרקע מהאוויר בין 29 ל-280 חלקיקים כאלו על כל מטר רבוע, כך שיתכן שאנחנו גם נושמים מהם לא מעט. מי שתורם להימצאותם באוויר הם למשל מכונות כביסה ומייבשים ששוחקים את הבדים הסינטטיים.

ואולי לא צריך להפתיע אותנו שבגרסתם המיקרוסקופית הפלסטיקים האלו כבר נמצאים בכל מקום. בכל שנה מיוצרים ברחבי העולם כ-300 מיליון טון של פלסטיק, ורק כ-20 אחוז מהם בסופו של דבר ממוחזרים או נשרפים. אותם מאפיינים של הפלסטיק שאנחנו כל כך אוהבים – החוזק והעמידות שלו לאורך שנים – הם בדיוק גם אלו שהופכים אותו, גם בגרסתו המיקרוסקופית, למטרד חמור שכל כך קשה להיפטר ממנו.

וכשכל כך קשה להיפטר מהפלסטיק היציב והחזק הזה, הוא גם מצליח להגיע למקומות המרוחקים והנידחים בעולם. הנדרסון הוא אי קטן ובלתי מיושב בדרום האוקיאנוס השקט, השוכן במרחק של כ-5,000 ק"מ ממערב לצ'ילה. הודות לאוכלוסיית הציפורים הענפה שלו הוא אפילו זכה למעמד של "אתר מורשת עולמית" של אונסק"ו. ב-2015, כשד"ר ג'ניפר לברס מאוניברסיטת טסמניה שבאוסטרליה הגיעה אליו, היא נדהמה לגלות את כמויות הפלסטיק העצומות שראתה על חופיו. היא ועמיתיה ספרו את מוצרי הפלסטיק שהצטברו בקרקע, כגון ידיות סכיני גילוח, מברשות שיניים ואפילו מוצצים, וגילו בממוצע כ-670 שברי חפצים כאלו על כל מטר מרובע. החוקרים מעריכים שכל זה מצטבר למשקל כולל של 17 טון לאורך כל רצועת החוף של האי, והם התייחסו כאן רק לשברי הפלסטיק הגדולים, לא המיקרוסקופיים הסמויים מהעין.

ואיך כל המיקרופלסטיק הזה משפיע עלינו? כל החוקרים מסכימים שאנחנו עדיין לא יודעים על זה מספיק – חסרים מחקרים על ההשפעות הבריאותיות של החלקיקים הקטנים האלו על מערכות הגוף האנושי. החששות הגדולים קשורים בעיקר לעובדה שבתהליכי העיבוד של מוצרי הפלסטיק האלו נקשרים אליהם חומרים כימיים רעילים, כמו צבעים למשל, העלולים להגיע למערכת העיכול ואולי גם למחזור הדם. חשש נוסף קשור לחיידקים שנוטים להיצמד לחלקיקי הפלסטיק הקטנים האלו, בעיקר אם הם עוברים בדרכם במערכות הביוב וכמי קולחין משקים את השדות. ומה לגבי חלקיקי הפלסטיק שקטנים אף יותר? חלקיקי "ננו-פלסטיק", שהמחקר הנוכחי על מי הברז אפילו לא חיפש. עם מידות זעירות כאלו הם עלולים גם לחדור לתאים שלנו ולהישאר בהם.

שתפו את הכתבה:

שותים ונושמים פלסטיק

מחקר חדש מגלה שכנראה ביותר מ-80 אחוז מברזי השתייה ברחבי העולם, עם המים זורמות לכוסות גם לא מעט חתיכות פלסטיק מיקרוסקופיות

רקפת תבור | 26 בפברואר 2018 | מדע וטכנולוגיה | 15 דק׳

תמונה: Fotolia

כשחוקרים מאוניברסיטת מינסוטה דגמו את מי הברז ב-14 מדינות שונות, מ-159 ברזים שונים, הם גילו ש-83 אחוז מהם הכילו חלקיקי פלסטיק זעירים – "מיקרופלסטיק". המצב החמור ביותר התגלה בדגימות מרחבי ארה"ב, בהן בכ-94 אחוז מהברזים הופיעו חלקיקי פלסטיק זעירים בין טיפות המים, ובמדינות אירופה, שם המצב נחשב לטוב ביותר, התגלו חלקיקי פלסטיק "רק" ב-72 אחוז מהדגימות.

מאפייני הפלסטיק – החוזק והעמידות שלו לאורך שנים – הם בדיוק אלו שהופכים אותו, גם בגרסתו המיקרוסקופית, למטרד חמור שכל כך קשה להיפטר ממנו

מהם בעצם החלקיקים האלו? גודלם נע בין עשרות מיקרונים [מיקרון הוא מיליונית המטר, ר"ת] למילימטרים בודדים, וברוב המקרים מקורם בשחיקה ובפירוק של רכיבי פלסטיק גדולים יותר. מכירים למשל את שקיות הניילון המתכלות? גם הן בדרך כלל מצליחות להתפרק רק עד רמה מסוימת, וכך אנחנו נשארים בסופו של דבר עם חלקיקי מיקרופלסטיק רבים אליהם התפרקה השקית. רכיבי מיקרופלסטיק נוספים מגיעים לסביבה שלנו גם ממגוון מוצרי קוסמטיקה ורפואה. בסבון פנים, למשל, משולבים חלקיקי פלסטיק זעירים שנועדו לסייע בניקוי העור.

תמונה: Fotolia

תמונה: Fotolia

ומתברר בשנים האחרונות שחלקיקים כאלו כבר נמצאים כמעט בכל מקום. במחקר מ-2015, פרופ' ברונו טסין הצרפתי גילה שבסביבה העירונית של פריז, בכל יום נופלים על הקרקע מהאוויר בין 29 ל-280 חלקיקים כאלו על כל מטר רבוע, כך שיתכן שאנחנו גם נושמים מהם לא מעט. מי שתורם להימצאותם באוויר הם למשל מכונות כביסה ומייבשים ששוחקים את הבדים הסינטטיים.

ואולי לא צריך להפתיע אותנו שבגרסתם המיקרוסקופית הפלסטיקים האלו כבר נמצאים בכל מקום. בכל שנה מיוצרים ברחבי העולם כ-300 מיליון טון של פלסטיק, ורק כ-20 אחוז מהם בסופו של דבר ממוחזרים או נשרפים. אותם מאפיינים של הפלסטיק שאנחנו כל כך אוהבים – החוזק והעמידות שלו לאורך שנים – הם בדיוק גם אלו שהופכים אותו, גם בגרסתו המיקרוסקופית, למטרד חמור שכל כך קשה להיפטר ממנו.

וכשכל כך קשה להיפטר מהפלסטיק היציב והחזק הזה, הוא גם מצליח להגיע למקומות המרוחקים והנידחים בעולם. הנדרסון הוא אי קטן ובלתי מיושב בדרום האוקיאנוס השקט, השוכן במרחק של כ-5,000 ק"מ ממערב לצ'ילה. הודות לאוכלוסיית הציפורים הענפה שלו הוא אפילו זכה למעמד של "אתר מורשת עולמית" של אונסק"ו. ב-2015, כשד"ר ג'ניפר לברס מאוניברסיטת טסמניה שבאוסטרליה הגיעה אליו, היא נדהמה לגלות את כמויות הפלסטיק העצומות שראתה על חופיו. היא ועמיתיה ספרו את מוצרי הפלסטיק שהצטברו בקרקע, כגון ידיות סכיני גילוח, מברשות שיניים ואפילו מוצצים, וגילו בממוצע כ-670 שברי חפצים כאלו על כל מטר מרובע. החוקרים מעריכים שכל זה מצטבר למשקל כולל של 17 טון לאורך כל רצועת החוף של האי, והם התייחסו כאן רק לשברי הפלסטיק הגדולים, לא המיקרוסקופיים הסמויים מהעין.

ואיך כל המיקרופלסטיק הזה משפיע עלינו? כל החוקרים מסכימים שאנחנו עדיין לא יודעים על זה מספיק – חסרים מחקרים על ההשפעות הבריאותיות של החלקיקים הקטנים האלו על מערכות הגוף האנושי. החששות הגדולים קשורים בעיקר לעובדה שבתהליכי העיבוד של מוצרי הפלסטיק האלו נקשרים אליהם חומרים כימיים רעילים, כמו צבעים למשל, העלולים להגיע למערכת העיכול ואולי גם למחזור הדם. חשש נוסף קשור לחיידקים שנוטים להיצמד לחלקיקי הפלסטיק הקטנים האלו, בעיקר אם הם עוברים בדרכם במערכות הביוב וכמי קולחין משקים את השדות. ומה לגבי חלקיקי הפלסטיק שקטנים אף יותר? חלקיקי "ננו-פלסטיק", שהמחקר הנוכחי על מי הברז אפילו לא חיפש. עם מידות זעירות כאלו הם עלולים גם לחדור לתאים שלנו ולהישאר בהם.

שתפו את הכתבה:

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך
הוא נחשב לגאון מתמטי. הבעיה היחידה: כמעט ואין לו מוח

רקפת תבור

מכשיר ה-CT שפותח בראשית שנות ה-70 של המאה הקודמת, אפשר לחוקרים לסרוק את המוח וחולל מהפכה במדע. הגילויים החדשים היו כה...

"איפה אין פרסומות? בחלומות". אז זהו, כבר יש

רקפת תבור

כשנדיר האקרמן, יזם ההייטק הישראלי ומייסד חברת וובוס (WEBOS), נדרש להציג למשקיעים היפנים את המוצר החדש שעליו עובדת...

ההוביטים – דמויות בדיוניות או מין אנושי חי וקיים?

רקפת תבור

המפגש המפתיע אירע לקראת סוף שנות ה-90 באי פלורס שבדרום אינדונזיה – הנמצא לא הרחק מחופיה הצפוניים של אוסטרליה. בארה,...

מדוע מדענים בנאס"א רוצים לשלוח לחוצנים מסר הכולל את מבנה הדי-אן-אי שלנו?

מאיה מזרחי

אם הייתה לכם הזדמנות לתקשר עם חייזרים, מה הייתם אומרים להם? האם הייתם מנסים להתחבב עליהם או...

"מצאנו שיותר מרבע מהבחירות הלאומיות במדינות שונות בעולם הוכרעו על ידי אלגוריתם החיפוש של גוגל. זו עובדה מפחידה"

יאן יקיאלק

ד"ר רוברט אפשטיין, פסיכולוג בכיר ב"מכון האמריקני...

"אתם מה שאתם אוכלים": כיצד מזון יכול להשפיע על המנגנון הגנטי שלנו

רקפת תבור

ברבדוס הוא אי במזרח הקריביים שאוכלוסייתו מתמודדת עם נטייה להשמנה ובעבר התמודדה גם עם רעב. ב-1967...

תמיד חשבנו שאנחנו רואים במדויק את המציאות העכשווית – חוקרי מוח טוענים שהטעו אותנו

רקפת תבור

בשנת 1996 ניתנה לשחקן הפוטבול ארני מילס הזדמנות לנצח משחק בליגת ה-NFL עבור קבוצתו...

"אנחנו עומדים מול משהו ממכר מאוד שסוגר עלינו מכל הכיוונים"

רקפת תבור

כבר מכיתה א' התקשה מתנאל לשבת בשקט במהלך יום הלימודים. בהמשך החלו המורים גם להתלונן שהוא אגרסיבי ומפריע....

שתפו: