הסלע שמאתגר את חוקי הפיזיקה

משקלו מוערך בכ-250 טון, והוא מונח לו ביציבות על גבי שיפוע של 45 מעלות, בדרום הודו. ידוע שכבר במאה השביעית לספירה המלך המקומי ניסה לגלגל את הסלע, המכונה ״כדור החמאה של קרישנה״, ומאז עוד רבים נוספים ניסו. אך הסלע נשאר במקומו, באמצע המדרון, על אף נקודת החיכוך הקטנה שלו עם הקרקע.

עצמתו של הניהול החומל

איך כדאי להגיב כשהעובד שלך מפשל ומסב נזק לפרויקט? פעמים רבות התגובה הטבעית היא לנזוף בו ולהוכיח אותו, אבל מחקרים מראים שזה לא בהכרח משיג את התוצאה הרצויה. פרופ' ג'ונתן בולמן מאוניברסיטת צפון קרולינה הדגים באמצעות סקרים בקרב הנבדקים שלו שככל שהעובדים הרגישו יותר הוגנות וחמלה מצד הממונים עליהם, כך הם גם הפגינו בחזרה יותר נאמנות ומחויבות.

ד״ר מייקל פיליפס מבית החולים האקדמאי קליוולנד קליניק השתמש בסריקת fMRI כדי לבדוק אילו אזורים פעילים במוחו של העובד בתגובה ליחסים שונים שקיבל מהממונה עליו. גם מכשירי ההדמיה הראו שיחסים חמים יותר עם המנהל גורמים לנו להיות מעורבים יותר וממוקדים יותר בהצלחת הצוות.

לא תמיד חייבים תכנית חלופית

אנחנו אוהבים להכין תכניות גיבוי, ״ליתר בטחון״. פרופ' קת'רין מילקמן מאוניברסיטת פנסילבניה טוענת במחקר חדש שלה שתכניות כאלו אמנם חשובות, אבל כדאי גם שנהיה מודעים לחסרונותיהן – הן נוטות לגרום לנו להתאמץ פחות כדי להשיג את היעד המקורי שלנו. בשלושת המחקרים שלה חלק מהנבדקים התבקשו לגבש ״תכנית ב'״ ואחרים לא, והתברר שאלו שלא חשבו על תכנית חלופית כזו, גילו דבקות רבה יותר בהשגת המשימה המקורית.

חרבות סלח-א-דין הקטלניות

תמונה: Wikipedia

מתברר שלוחמיו של סלח-א-דין השתמשו בחרבות העשויות ממתכת מיוחדת, שחישולה נעשה בתהליך מורכב שמדענים מדמים לפיתוחי הננו של ימינו. עד היום אין איש היודע לייצר חרבות כאלה, בטח שלא בטכנולוגיות שהיו באותם ימים.

הלוחמים הנוצרים היו אולי הראשונים שלמדו על עוצמתן של ״חרבות דמשק״ החדות והגמישות, כשהובסו שוב ושוב במסעות הצלב על ידי לוחמי סלח-א-דין.

החרבות נודעות בתבניות הגליות שמאיירות את פני השטח שלהן. על פי המסורות הקדומות, החרבות הצליחו לשמור על חדות הלהב גם לאחר שביקעו אבן, מתכת או חרב אחרת. מספרים שהן גם הצליחו לחצות בקלילות פיסות משי שנפלו עליהן.

המתכון הסודי לייצור ״חרבות דמשק״ אבד כבר במאה ה-18, ומאז רבים ניסו לפענח את סוד קסמן. מחקרים מהשנים האחרונות מגלים שטכנולוגיות הננו, שמוכרות לנו במאה ה-21, הן המפתח לתעלומה.

פרופ' פטר פפלר מהאוניברסיטה הטכנית בדרזדן, בחן במיקרוסקופ אלקטרונים חרב קדומה כזו ופרסם את מסקנותיו בכתב העת Nature. לטענתו, שילוב של ננו חוטים וננו צינוריות פחמן שנודעות בחוזקן הרב, בתוך המתכת הרכה יותר שהופקה במכרות מיוחדים בהודו, הם אלו שיוצרים את תבנית הגלים של הלהב, וחשוב יותר – הם גם אלו שעוזרים לחרב להשיג את השילוב בין הגמישות שלה לחוזקה הרב.