ויליאם דרסיוויץ בן ה-26 היה צעיר טיפוסי וטיפש כבני גילו כשפגש לראשונה את האישה ששינתה את…
מאיה מזרחי | 8 ביולי 2021 | מחשבות | 6 דק׳
למה לקרוא ספרות קלאסית? ג’יין אוסטין מסבירה
ויליאם דרסיוויץ בן ה-26 היה צעיר טיפוסי וטיפש כבני גילו כשפגש לראשונה את האישה ששינתה את חייו. העובדה שהיא הלכה לעולמה לפני 200 שנה לא שינתה לו דבר, וגם לא העובדה שזה היה מאוד לא "קוּל" עבור גבר משכיל שכמותו לשבת במדשאות הקמפוס ולקרוא ספרים שכתבה. יש להודות ששמה של ג'יין אוסטין, האישה המדוברת, נקשר, בעקבות סרטים הוליוודיים וסדרות טלוויזיה, לרומנטיקה נשית ודביקה, למסיבות תה, לנשפים ולסיומות של הֶפִּי אנד.
סטיגמה נוספת שדבקה באוסטין היא שיצירותיה טריוויאליות, משעממות, שלא קורה בהן כלום, וכי הדרמה הגדולה ביותר שמתרחשת בהן היא כאשר גיבורת הסיפור מועדת בעת טיול בשדה או עוברת חוויית השפלה בפומבי. דרסיוויץ, היום סופר בעל דוקטורט בספרות אנגלית, ולשעבר מרצה באוניברסיטת ייל, האמין לאותן סטיגמות, עד שמצא עצמו יום אחד מחויב לקרוא את הספר "אֶמה", במסגרת קורס חובה באוניברסיטה.
עבורו זו הייתה דרישה שערורייתית. הוא נמשך לספרות מודרנית, מהפכנית, לספרים בהם לגיבורים הייתה מטרה גדולה, וכעת היה מחויב להעביר את זמנו עם "אמה" המשעממת והאיטית. "שמעתי במשך השנים ש'אמה' הוא אחד הרומנים הטובים ביותר מבחינת שפה, שהוא מורכב יותר מכל מה שכתבו ג'יימס ג'ויס או מרסל פרוסט. אך כשהתחלתי לקרוא, כל הדעות הקדומות שהיו לי כלפי ג'יין אוסטין רק התחזקו", כתב. "הכול היה בנאלי כל כך באופן בלתי נסבל. נדמה היה שהסיפור עוסק בלא יותר מדיבורים רבים בקרב חבורת דמויות שגרתיות באזור כפרי. לא היו אירועים גדולים וגם לא נושאים גדולים. לא הייתה שום תשוקה".
רוצה לקרוא עוד?
להמשך קריאה הירשמו או התחברו
ג'יין אוסטין (1817-1775) | צילום: Public Domain
