גזענות קשה, עדתיות חוצה גבולות ופדגוגיה שאינה רלוונטית. אחרי שבילה עשור עם נזירות, צפה באנשים בגני חיות וחקר את פעילותם של צלפים בצה״ל, האנתרופולוג עידן ירון החליט לשהות שלוש שנים בבית ספר ולהתבונן בתלמידים ובמורים. לפניכם חלק מרשמיו
דינה גורדון | 22 בספטמבר 2014 | חברה והיסטוריה | 10 דק׳
מה באמת קורה בתוך בתי הספר שלנו?
״עבדתי עם קבוצות קשות ומורכבות מאוד - מנזירים, אנשים בגן חיות וגם צלפים בשדה הקרב. ותמיד היה לי חשוב להגיע למגע ישיר, בלתי אמצעי, עם בני אדם, כדי לנסות להבין את אורח החיים שלהם מנקודת ההשקפה שלהם. כלומר, מלמטה, בגובה העיניים, בקשר ישיר ואינטימי. את כל הניסיון הזה לקחתי איתי לקראת פרויקט בית הספר שבו שהיתי שלוש שנים״.
עידן ירון (60) בילה עשר שנים מחייו במנזרים קתוליים באזור ירושלים, בפריז וברומא. החיים הנזיריים ריתקו אותו והציתו את דמיונו, אך לא משום שחיפש שלווה נפשית או דרך רוחנית. כסוציולוג שמתעניין בבני אדם סיקרנו אותו במיוחד אותן פינות בחברה האנושית שנראות כשוליים. שם, בשוליים, מתרחשים בעיניו הדברים המרתקים ביותר שיכולים לספק לנו תובנות לגבי החברה כולה.
רוצה לקרוא עוד?
להמשך קריאה הירשמו או התחברו
״עבור חלק גדול מהמחנכים, שיעור מחנך הוא השיעור המתסכל ביותר. כי מה הם יעשו בו? הם לא יודעים לפתוח לדיון נושאים קשים או רלוונטיים. הם יודעים להעביר חומר״ - עידן ירון | צילום: Sasson Tiram
