הקמתי את תנועת זו ארצנו בשנת 94', לפני 29 שנים, על מנת לנסות ולמנוע את האסון. האסון היה הסכמי אוסלו, שהובילו את אש"ף וערפאת מתוניס בחזרה לעזה ובהמשך ליריחו. בצורה הזו החדירה מדינת ישראל, בתהליך שנמשך גם דרך ההתנתקות וכן הלאה, את כל המחבלים הללו שאנחנו רואים היום רוצחים את ילדינו. הקונספציה הזו של אוסלו טענה למעשה שהארץ הזאת שייכת לא רק לעם ישראל, אלא גם לעם מומצא שלא קיים במציאות, עם פלסטיני כביכול.

ברגע שמדינת ישראל חתמה על ההסכמים הללו ופעלה למימושם, אבד למדינה ולישראלים היסוד החשוב ביותר של כל אומה, והוא – הצדק. הפכנו את עצמנו לקולוניאליסטים בארצנו. למעשה, מה שההסכמים הללו אמרו הוא הדבר הבא: נכון שכבשנו ארץ לא לנו ב-48', אבל לא הייתה לנו ברירה כי שרפו אותנו באושוויץ. נכון שכבשנו ארץ לא לנו ב-67', ולכן מה שנעשה עכשיו זה נמסור בחזרה את מה שכבשנו ב-67', על מנת שיעלימו עין ממה שכבשנו ב-48'. זה היה הרציונל הערכי, האתי, שמאחורי הסכמי אוסלו.

כמובן שהדבר הזה לא יכול לעבוד. מכיוון שזה הרציונל, לאורך השנים הטילים שעפו מעזה לתל אביב התקבלו בחצי הבנה או יותר על ידי העולם. כי אמנם זה לא יפה לירות על אזרחים, אבל ככלות הכול דמעותיך הן דמעות הקוזאק הנגזל. לקחת את ארצו, אז מה אתה רוצה? אין לו F15 וחטיבות שריון, יש לו טילים אז הוא יורה לאן שהוא יכול. זה בתמצית הכי מיידית – האסון המתגלגל של אוסלו, ששיאו הוא מה שראינו עכשיו.

מה שקורה עכשיו עדיין נשען על הקונספציה המוטעית של אוסלו – גם הגיאופוליטית וגם המוסרית. לכן הגדרת המבצע של מדינת ישראל היא מוטעית ותוביל בסופו של דבר לתבוסה, בדיוק כפי שהסבבים הקודמים הובילו לתבוסה, גם מול עזה וגם מול החיזבאללה בצפון.

המטרה של המבצע כפי שהוגדרה היא מיטוט או חיסול החמאס. המשמעות היא שההגדרה היא לא כיבוש, שחרור, גירוש האוכלוסיה שלא שייכת לארץ הזאת, התיישבות מחודשת, בנייה מחודשת של גוש קטיף בעזה – כלומר השבת ממד הצדק לידינו, החלת ריבונות מלאה של מדינת ישראל בעזה. לא, המטרה היא בעצם יצירת מצב שבו אפשר להתחיל מחדש את אותו אוסלו שנכשל לפני 30 שנה.

חיילי צה"ל ייכנסו לעזה, יקיזו את דמם על מנת להעביר את עזה מהמחבל החדש בחזרה למחבל הישן. זוהי בדיוק הכפיפות לאוסלו, והמשמעות היא שלא הבנו שום דבר. עדיין הדרג הצבאי והמדיני של מדינת ישראל כפוף לחלוטין להיגיון של אוסלו, לאובדן הצדק הישראלי. ולכן זה ייגמר שוב באותה נקודה. אנחנו נייצר לעצמנו עוד ועוד בארי, ולא שום פתרון.

מה לעשות עם תושבי עזה

האסטרטגיה בכל הקשור לתושבי עזה צריכה להיגזר מהיום שאחרי. צריך להפנים שעזה היא עיר ארץ ישראלית, בת 3000 שנה של היסטוריה יהודית, כמו ירושלים. אין הבדל בין עזה ליפו, ואם עזה לא תהפוך ליפו, יפו תהפוך לעזה. ובדיוק כפי שב-48' ידענו להיכנס לעיר הערבית יפו ולהפוך אותה לעיר ישראלית ויהודית, ככה אנחנו צריכים לעשות עכשיו בעזה.

את התהליך הזה היה ניתן במשך שנים לבצע בקלות ובצורה הומנית, משום שכל תושבי עזה או כמעט כולם חפצים לעזוב את הרצועה ועוזבים בפועל. רק בשנה האחרונה עזבו כמאתיים אלף. ישראל היתה צריכה לעזור לתהליך הזה לקרות גם בעזה, גם ביהודה ושומרון, כי ארץ ישראל לא שייכת לשני עמים. היא שייכת רק לעם אחד. כי כך ציווה האל. אין לזה שום צידוק אחר.

כל עוד הם לא עשו כאן שואה בזעיר אנפין, אפשר היה להגיע לפתרון הזה בדרכי שלום ובדרכים הומניות. אבל מכיוון שאנחנו נמצאים עכשיו אחרי הזוועה הנוראה ביותר שיכולה להיות, שעולה על הפרעות בקישינב ועל ליל הבדולח, מה שנדרש עכשיו זה לא רק פינוי עזה אלא מהלך שיש בו טלטלה ומורא על כל סביבותינו.

מה שצריך להתבצע כרגע זה סופת אש, כפי שעשו בנות הברית – דרזדן בעזה, לא פחות, בלי שום שיקול הומני. יש לנו כאן עסק עם חיות אדם, ואם אתה לא תשמיד אותם, הם ישמידו אותך כפי שהוכיחו. אין שפה אחרת שתהיה מסוגלת להרים בחזרה את מדינת ישראל מברכיה על רגליה ולהחזיר לה הן את ביטחונה העצמי והן את ההרתעה. נוכח מציאות שטנית שכזאת, שום תשובה אחרת לא מתקבלת מלבד זו שידעו בנו הברית לתת – האנגלים בדרזדן והאמריקנים בהירושימה. זה חסך מיליוני קורבנות בהמשך. צריך להכניס את חיילי צה"ל כדי לתקוע דגל ולהפוך את עזה לריביירה ישראלית. זה הפתרון, זאת התשובה.

בנוסף לסכנה הזאת – שהתודעה היא עדיין תודעת אוסלו – מה שמתרחש פה כרגע ככל הנראה הוא חמור עוד הרבה יותר. זו הולכת להיות הפעם הראשונה שמדינת ישראל מזמינה כוח חיצוני להגן על גבולותיה. אני מדבר כמובן על האמריקנים. תג המחיר לעניין הזה יהיה אותו תג מחיר שנוצר בכל מקום שבו מדינה ריבונית קוראת לגורם זר להגיע אליה. מדובר באובדן ריבונות מתגלגל ומהיר. כך קרה למשל במלחמת המפרץ הראשונה, כאשר יצחק שמיר נעתר להפצרות האמריקנים שמדינת ישראל לא תגן על עצמה מהטילים של סדאם חוסיין, ומיד אחרי המלחמה לחצו עליו האמריקאים ללכת לוועידת מדריד, שהייתה הפתח לאוסלו ולכל הטבח הנוכחי. כאשר אתה נותן לגורם זר להגן על גבולותיך, אתה משלם בריבונות. בסופו של דבר האמריקנים יעזבו את האזור, האויבים יתעצמו, ולא יהיה לנו לאן לברוח.

אנחנו נמצאים במלחמת השחרור השנייה. מה שקורה כרגע זה או שאנחנו מחסלים את האיום מכל הגבולות שלנו ורוכשים בחזרה את ההרתעה, או שאנחנו מזמינים את כל הזירות שסביבנו להצטרף – מאיראן, סוריה, חיזבאללה בצפון, המשך ביהודה ושומרון, המשך באזרחי ישראל הערבים, וכלה במצרים שמכינים את עצמם באופן מאסיבי כצבא הסדיר הגדול ביותר במזרח התיכון למלחמה בישראל. הם לא מקימים כזה צבא ומכינים כזאת תחמושת ולוגיסטיקה בתוך סיני ועשרות מנהרות לפריצה למעבר מהיר של תעלת סואץ ללא שום סיבה. כל ההכנות המצריות הן אך ורק למען המטרה הזאת.

ולכן, בשעה המטורפת שאנחנו נמצאים בה עכשיו, אנחנו צריכים להבין שהמערכה שאנחנו נמצאים בה היא מערכה אסטרטגית על יכולתה של ישראל להתקיים ל-75 השנים הבאות. הסיפור עכשיו הוא הרבה הרבה יותר גדול מעזה.