“אני מפלסת את דרכי הביתה, לישראל”

מזה שנים אני שרה בלדינו ובספרדית. שנים רבות התחמקתי מלשיר בשפת האם שלי, העברית, למעט פיוטים וחזנות עליהם גדלתי הודות לאבי המנוח. כשבני מיכאל נולד התחלתי לשיר לו בעברית ולהקריא לו סיפורים, וקרה לי תהליך שאני מכנה בשם "ילדותי השנייה"... התאהבתי בעברית כשפת שירה. ואז התחלתי לצאת ממחבואי והושטתי לה יד, היא כמו חיכתה לי שם תמיד, מנומסת ועדינה. ואז הפכה לשפת הפרא שלי, כמו הספרדית, הרגשתי שאני יכולה להמריא איתה לשחקים, במלוא עוצמתה ועוצמתי. הרגשתי שאני מפלסת את דרכי אט אט הביתה, לישראל, לתרבות שלי, לעם שלי. אנשים רבים שהלינו באוזניי לא פעם כי קשה להם להבין אותי בגלל השפה, יכולים כעת לכאוב או לשמוח איתי בשירה שלי בעברית.