הלילה חשוך, כולם ישנים, וסופה משתוללת בחוץ. הרוחות שורקות, ומבחוץ דופקים צינורות על קירות הבניין. כיביתי את האור בבית, ונכנסתי לתוך עולם אחר. עולם שעוצב על ידי מישהו, בשביל להפחיד אותי.

כבר ראיתי סרטי אימה בחיים שלי. חוויתי דפיקות לב כשלא ידעתי מהיכן עומד להגיח הרוצח בכל רגע. אבל החוויה הזאת הייתה שונה לחלוטין. אני לא רואה סרט שבו מישהו אחר עומד להירצח. אני הוא הקורבן. אני שם על האוזניים את האוזניות מנטרלות הרעשים שלי, וכל שאריות החיבור ביני לבין העולם האמיתי נעלמות סופית. זה אני, בתוך עולם וירטואלי לחלוטין.