כניסה
הרשמה לניוזלטר

הוא קם לפנות בוקר, יוצא לריצה בקור מקפיא, רץ קילומטרים עם כפות רגליים שבורות, אוהב ללכת לישון רעב ולעתים להירדם באוהל השואב את החמצן מהסביבה. למה? כי זה מחשל אותו. ג'ס איצלר הזמין את דיוויד גוגינס, המכונה "האיש הבלתי שביר", לחודש בביתו כדי ללמוד כיצד לחשל את הנפש והגוף ולמתוח את גבולות היכולת

מאיה מזרחי | 8 בדצמבר 2022 | פסיכולוגיה | 12 דק׳

המדע של קשיחות אמיתית – איך לחשוב כמו איש ברזל, לוחם או אריה ים?

זה קרה במרוץ האולטרה מרתון הראשון בו השתתף. ג'ס איצלר (Jesse Itzler), יזם בתחום הספורט ומוסיקאי לשעבר, הגיע עם חמישה מחבריו כדי להשתתף במרוץ השליחים הארוך, בן 160 הקילומטרים, הנמשך 24 שעות. קבוצות נוספות הגיעו. כולן נסעו ברכב על המסלול כדי לתכנן אסטרטגיית ריצה מתאימה, והכינו את המצרכים שיזדקקו להם: בננות, חטיפי אנרגיה, מים, תחבושות ומשקאות אנרגיה.

המרוץ עמד להתחיל. איצלר ורצים אחרים עשו מתיחות על הדשא והבחינו בגבר שישב כמה מטרים מהם והיה קשה לפספס. הוא ישב לבדו על כיסא מתקפל בזרועות שלובות וחיכה שהמרוץ יתחיל. הוא שקל 116 ק"ג, בעוד הרצים האחרים שקלו 72-63 ק"ג, הוא לא עשה מתיחות או הכנות מיוחדות, ולא היו לו חברים לקבוצה. המצרכים היחידים שלקח איתו ל-24 השעות הבאות היו קופסה אחת של קרקרים ומים. "הוא נראה כמו גלדיאטור בלתי ניתן לערעור, מסוכן ונחוש. אפילו הדרך בה ירק הייתה מפחידה", נזכר איצלר.

בעוד כל יתר הקבוצות החליפו רצים, הוא המשיך לבדו. אלא שלאחר 112 ק"מ, התברר במהלך הפסקה קצרה שכובד גופו גרם לשברים בעצמות הקטנות של אצבעות רגליו. בגלל ששתה רק מים ואכל רק קרקרים, גם הכליות החלו לקרוס. הוא בקושי הצליח ללכת. "מה הוא עשה? במקום להתפנות לטיפול רפואי הוא הרים את עצמו ורץ עוד 48 ק"מ, כדי להגיע למטרה שהציב לעצמו – 160 ק"מ. ואז הוא רץ עוד קילומטר אחד למקרה שתהיה טעות בחישוב", אומר איצלר.

ג'ס איצלר מתראיין ברשת AOL על חוויותיו מהחודש עם גוגינס | John Lamparski/Getty Images

שתפו: