לנפש יש חופש אין-סופי

ד"ר אדית אגר התבוננה בשקט בנער בן ה-14 שישב מולה, לבוש בחולצה חומה, ונועל מגפיים חומים, חיקוי למדים של פלוגות הסער הנאציות. הוא השעין מרפק אחד על השולחן שביניהם, היישיר אליה מבט מתריס וסינן מבין שפתיו: "הגיע הזמן שאמריקה תחזור להיות לבנה. אני הולך להרוג את כל היהודים, את כל הכושונים, את כל המקסיקנים ואת כל הצ'ינקים".

מתוך שלושים שנות הניסיון שלה כפסיכולוגית קלינית, היא ידעה לעצור את גל החמה שעלה בתוכה. היא יכלה לצעוק עליו, לנופף אצבע מאשימה מולו, לנער אותו, לספר לו שהיא ניצולה של מחנה ההשמדה אושוויץ, שהוריה נשרפו שם. אבל היא המשיכה לשבת בשקט. היא ידעה, מתוך מסע הייסורים שעברה בעצמה, ששנאה בעוצמה כזאת יכולה לבוא רק מתוך כאב פנימי שמוחץ את הלב.