שם הוא הדבר הבסיסי ביותר המאפיין אדם, מדינה או מקום מסוים. הוא אבן הבניין שממנה צומחת זהות אישית או קולקטיבית. ולכן מרבית הישויות בעולם אינן נוהגות לשנות את שמן אף פעם. עם זאת, בשנים האחרונות נצפית מגמה של שינוי שמות בקרב מדינות, המנסות להציג במדויק יותר את מי שהן, או את מי שהן מקוות להיות.

דוגמה מובהקת היא טורקיה, מדינה שלאורך ההיסטוריה עסקה לא פעם בשינוי שמות של ערים ואזורים בתחומה. דוגמה זכורה הופיעה לאחר שהקיסר קונסטנטין כבש ב-330 לספירה את העיר ביזנטיון ששכנה על נהר הבוספורוס. קונסטנטין הפך אותה לעיר הבירה של האימפריה הרומית, לא לפני ששינה את שמה לקונסטנטינופול וכך השלים את בעלותו עליה. ב-1930, עם הקמתה של הרפובליקה של טורקיה, המנהיג מוסטפא כמאל אטאטורק שינה את שמה של העיר וקרא לה "איסטנבול" (ביוונית: בתוך העיר).

ב-2022 חוללה טורקיה שינוי נוסף בזהותה, כאשר שינתה את שמה ל"טוריקיה" (Turikye). השם הקודם "טורקיה" (Turkey) ניתן לה בפורומים בין-לאומיים כמו האו"ם לאחר נפילת האימפריה העות'מאנית בתחילת המאה ה-20, אולי כדי לפשט את התקשורת עם מערביים. השם Turkey מטשטש מעט את העובדה שמדובר במדינה מוסלמית (אולי עקב האסוציאציה שהוא יוצר לתרנגול הודו), על אף הנטיות שלה לתרבות האירופית והמזרח תיכונית.

שינוי השם שהוביל הנשיא רג'פ טאיפ ארדואן אמור היה להחזיר לטורקיה את שמה המדויק, וחשוב מכך – להפריד אותה מטורקיה הישנה, הפוסט-עות'מאנית, שהייתה כבולה בגבולות האינטרסים של מדינות נאט"ו. "טוריקיה" היא סוג של הכרזת עצמאות. היא אמורה לשקף זהות של מדינה שאינה תלויה באף בעל ברית או מעצמה כמו בעבר. זו מדינה שעל פי חזונו של ארדואן מתקרבת לרוסיה ולסין, אך גם שולחת נשק לאוקראינה ורוכשת מטוסי קרב אמריקניים. זו מדינה שאינה מאפשרת לאיש לקבוע עבורה את שמה או את האינטרסים שלה, אלא עומדת בזכות עצמה.

מקרה חם נוסף הוא זה של הודו, או ליתר דיוק של המפלגה השולטת בה, המחפשת בימים אלה להגדיר מחדש את עצמה. מפלגת העם ההודית (BJP) החליטה בפורום ה-G20 כי במקום שהודו תיקרא India, היא תיקרא "בהראט" (Bharat) – מילה משפת הסנסקריט ששימשה בטקסטים העתיקים לתיאור אחד השבטים הגדולים בהודו העתיקה.

המצדדים בשינוי טוענים כי זה המשך ישיר לשינויים שמובילה בעשור האחרון מפלגת השלטון בשמות ערים וכבישים ש"נצבעו" בצבעים אימפריאליסטיים בתקופת האימפריה המוגולית (מוסלמים ממוצא מונגולי ששלטו באזור הודו בין המאה ה-16 למאה ה-19) או בצבעים קולוניאליסטיים מתקופת השלטון הבריטי. השם India, הם טוענים, מגיע מהשפה היוונית. יש לו קונוטציה קולוניאלית, ולכן יש לשנות אותו. מנגד, מתנגדי השינוי טוענים כי מטרת השינוי היא לפנות ל"בייס" של מפלגת השלטון – שרובו מצביעים המאמינים בהינדואיזם ובתרבות ההודית העתיקה.

באפריקה מתבשלים לאיטם שינויים דומים. אחרי שהסתיים הקולוניאליזם החליטו מדינות אפריקניות לא מעטות לשנות את שמן. למשל, רודזיה הדרומית (מושבה בריטית) הפכה לזימבבואה; דרום-מערב אפריקה הגרמנית (מושבה של הקיסרות הגרמנית) הפכה לנמיביה; וקונגו-לאופולדוויל (מושבה בלגית) הפכה לרפובליקה הדמוקרטית של קונגו. המאמצים נמשכים גם בימים אלה: סווזילנד השוכנת בדרום אפריקה שינתה ב-2018 את שמה לממלכת אסוואטיני; ודרום אפריקה (שנקראה הרפובליקה של דרום אפריקה כאשר זכתה לעצמאות ב-1948) מנסה לשנות את שמה, אך עדיין מתקשה לגשר בין כל הקבוצות האתניות המרכיבות אותה ולמצוא שם משותף. בשלב מסוים הועלתה הצעה לקרוא למדינה "זולולנד" כדי לשקף את הקבוצה האתנית הגדולה ביותר במדינה ואת הממלכה הקדם קולוניאלית, אולם הניסיון לא צלח.

גם באזור אירו-אסיה התרחשו שינויים רבים בשמות של מדינות, ערים ואזורים, בעיקר עקב רצון להתרחק מהמורשת של האימפריה הרוסית (סוף המאה ה-17 עד 1917). מקרה אחרון הוא זה של אוקראינה, שב-2018 החלה להוביל קמפיין לשינוי שם בירתה. משרד החוץ האוקראיני התעקש שהשם קייב יתועתק לאנגלית מהשפה האוקראינית במקום מהשפה הרוסית, וכך יתקבל Kyiv במקום Kiev.

גם בבלארוס מנסים לשנות שמות של ערים ועיירות שתועתקו מרוסית. אולם המקרה המעניין ביותר הוא זה של גיאורגיה, שלאחר המלחמה עם רוסיה ב-2008 ניסתה לשנות את שמה בחו"ל ל"סַכָּרְתְבֵלוֹ" (Sakartvelo) – ארץ הילידים המדברים שפות כרתווליות. כיום עיקר מאמציה של ממשלת גיאורגיה מתרכזים בניסיון לשכנע את מדינות האזור להפסיק להשתמש ב"גרוזיה" – השם הרוסי של גיאורגיה – ולאמץ במקום את השם "סַכָּרְתְבֵלוֹ".

כמובן שאי אפשר לדבר על שמות מבלי להזכיר את טייוואן, המעוניינת לקבל הכרה כמדינה עצמאית, נפרדת מסין של המפלגה הקומוניסטית (כיום רק 13 מדינות מכירות בה מבחינה דיפלומטית). במסמכים רשמיים טייוואן עדיין מכנה עצמה "הרפובליקה של סין" או ROC – על שם הרפובליקה ששלטה בשטחי סין עד 1949, אז מנהיגה, צ'יאנג קאי-שק, הפסיד במלחמת האזרחים למפלגה הקומוניסטית וברח לאי טייוואן. עם זאת, מפלגת השלטון של טייוואן (ה-DPP) מעוניינת להרחיב את השימוש בשם הפשוט "טייוואן", המבטא בעיניה ובעיני בוחריה את עצמאותה של מדינת האי והיפרדותה מסין הקומוניסטית.

בתוך כך בייג'ינג משקיעה מאמצים רבים כדי שגופים בין-לאומיים כמו ארגון הסחר העולמי יתייחסו לטייוואן בכלל כ"טאיפיי הסינית" (Chinese Taipei) – שם הרומז לריבונותה של סין על טייוואן. ב-2021 צמצמה סין ב-80 אחוז את הסחר שלה עם ליטא, לאחר שליטא הסכימה שטייוואן תפתח שגרירות בשטחה שתיקרא "טייוואן" ולא "טאיפיי הסינית" או "טאיפיי".

לסיכום, נראה כי מגמת שינוי השמות אינה צפויה להסתיים בקרוב. ייתכן שאף תתרחב, כאשר מדינות שונות ינסו להעניק לעצמן שם המנגן על המיתרים הלאומניים של אזרחיה. "טוריקיה" ו"בהראט" עשויים להיות רק ההתחלה. "זולולנד" אולי תחזור בהמשך, ומי יודע – ביום מן הימים ידברו על "הרפובליקה של טייוואן" או על החלטה להיפטר מ"הממלכה המאוחדת".