הרשמה לניוזלטר

“כשאתה בן 20 אכפת לך מה כולם חושבים עליך. כשאתה בן 40 לא אכפת לך מה…

מאיה מזרחי | 13 באפריל 2021 | דעות | 3 דק׳

למה אכפת לכם מה חושבים עליכם?

"כשאתה בן 20 אכפת לך מה כולם חושבים עליך. כשאתה בן 40 לא אכפת לך מה אנשים חושבים עליך וכשאתה בן 60 אתה מבין שאיש לא חשב עליך מלכתחילה", היא אִמרה המיוחסת לשחקנית שירלי מקליין, אם כי יש ויכוחים על מי אמר אותה.

חִשבו על זה רגע – רוב הזמן אף אחד לא באמת חושב עליכם, על אף שנדמה לכם שכן. רובנו באים לעולם והולכים ממנו כאילו לא היינו. אחרי מותנו יהיו רק מעטים – הקרובים אלינו ביותר – שיתאבלו על קברנו שנים אחר כך, וגם תחושת האבל שלהם תלך ותדעך עם השנים. בתוך שני דורות לכל היותר ניעלם מעל דפי ההיסטוריה, אלא אם השארנו אחרינו ספר חשוב, היינו מדינאים דגולים, סלבריטאים מוערכים או שביצענו מעשה גבורה שייחרט לעד. רק מעטים הם אלה הנזכרים לאורך ההיסטוריה.

אז מדוע אנו מייחסים חשיבות רבה כזאת לעצמנו ומתייסרים החל מגיל צעיר ועד לזקנה בדאגה מה אחרים יחשבו עלינו? אחד ההסברים האפשריים מכונה "אפקט ההשלכות המופרזות" (The Overblown Implications Effect). מכיוון שאנו עסוקים כל כך באשליה של מה חושבים עלינו ואיך שופטים אותנו, אנו נוטים להאמין שזה חמור הרבה יותר מכפי שזה באמת. סדרת ניסויים שערכו חוקרים מביה"ס וורטון באוניברסיטת פנסילבניה מצאו כי "המשתתפים רואים את העשייה שלהם ככזאת שיש לה הרבה יותר השפעה על המתבוננים מהצד מאשר יש לה באמת"[1]. אחת החוקרות, אליס מון, ציינה בריאיון כי "המחקר שלנו מציע שכאשר אתם מעירים הערה טיפשית בפגישת עבודה, אין עליכם לבזבז כל כך הרבה זמן בהרהורים על כיצד כולם חושבים כעת שאתם טיפשים. ומנגד, כאשר אתם מעירים הערה מבריקה, אל תניחו שכולם חושבים שאתם גאונים. אנשים לא שופטים אתכם בצורה קיצונית כזו כפי שנדמה לכם".

שתפו את הכתבה:

צילום: [Shutterstock]

למה אכפת לכם מה חושבים עליכם?

“כשאתה בן 20 אכפת לך מה כולם חושבים עליך. כשאתה בן 40 לא אכפת לך מה…

מאיה מזרחי | 13 באפריל 2021 | דעות | 3 דק׳

צילום: [Shutterstock]

"כשאתה בן 20 אכפת לך מה כולם חושבים עליך. כשאתה בן 40 לא אכפת לך מה אנשים חושבים עליך וכשאתה בן 60 אתה מבין שאיש לא חשב עליך מלכתחילה", היא אִמרה המיוחסת לשחקנית שירלי מקליין, אם כי יש ויכוחים על מי אמר אותה.

חִשבו על זה רגע – רוב הזמן אף אחד לא באמת חושב עליכם, על אף שנדמה לכם שכן. רובנו באים לעולם והולכים ממנו כאילו לא היינו. אחרי מותנו יהיו רק מעטים – הקרובים אלינו ביותר – שיתאבלו על קברנו שנים אחר כך, וגם תחושת האבל שלהם תלך ותדעך עם השנים. בתוך שני דורות לכל היותר ניעלם מעל דפי ההיסטוריה, אלא אם השארנו אחרינו ספר חשוב, היינו מדינאים דגולים, סלבריטאים מוערכים או שביצענו מעשה גבורה שייחרט לעד. רק מעטים הם אלה הנזכרים לאורך ההיסטוריה.

אז מדוע אנו מייחסים חשיבות רבה כזאת לעצמנו ומתייסרים החל מגיל צעיר ועד לזקנה בדאגה מה אחרים יחשבו עלינו? אחד ההסברים האפשריים מכונה "אפקט ההשלכות המופרזות" (The Overblown Implications Effect). מכיוון שאנו עסוקים כל כך באשליה של מה חושבים עלינו ואיך שופטים אותנו, אנו נוטים להאמין שזה חמור הרבה יותר מכפי שזה באמת. סדרת ניסויים שערכו חוקרים מביה"ס וורטון באוניברסיטת פנסילבניה מצאו כי "המשתתפים רואים את העשייה שלהם ככזאת שיש לה הרבה יותר השפעה על המתבוננים מהצד מאשר יש לה באמת"[1]. אחת החוקרות, אליס מון, ציינה בריאיון כי "המחקר שלנו מציע שכאשר אתם מעירים הערה טיפשית בפגישת עבודה, אין עליכם לבזבז כל כך הרבה זמן בהרהורים על כיצד כולם חושבים כעת שאתם טיפשים. ומנגד, כאשר אתם מעירים הערה מבריקה, אל תניחו שכולם חושבים שאתם גאונים. אנשים לא שופטים אתכם בצורה קיצונית כזו כפי שנדמה לכם".

שתפו את הכתבה:

שתפו: