ב-28 בספטמבר ערכו ארה"ב וישראל פגישה ראשונה במסגרת "הדיאלוג האסטרטגי בנושא טכנולוגיה בין המדינות" עליו הסכימו ביידן ולפיד בפגישתם ביולי השנה. 

הדיאלוג הוא תוצאה של דאגה רבה בממשל ביידן מהחדירה הסינית לישראל, לתחום ההייטק ולמחקר ופיתוח באוניברסיטאות. דאגה שהחלה בממשל טראמפ, שניסה לשכנע את ממשלת נתניהו להקים מנגנון יציב לבחינה וסינון של השקעות סיניות בישראל. 

בעשור האחרון מיפינו במגזין אפוק את ההשקעות הסיניות בישראל, כמו גם את האיומים שהן מהוות בכל גזרה אפשרית. קראו כאן את התחקיר האחרון שלנו בנושא.

רכיב עיקרי באסטרטגיה הסינית הוא לשלוח צוותים של מדענים ואנשי עסקים למדינות המערב כדי שיצרו שותפויות עם חברות הייטק. זאת במטרה לגנוב ולהעביר את הידע של החברות המערביות לסין.

חלק מפעולות הגניבה נעשות בשיתוף עם פרויקטים שמפעילים שירותי הביון הסיניים וצבא סין. פרויקט 863, למשל, שחשפנו את פעילותו בישראל בתחקיר שפרסמנו, קשור לגניבה מתעשיות היי טק; תוכנית 973 קשורה במחקר ופיתוח ותוכנית 211 משמשת את הסינים באוניברסיטאות.

כדי לסבר את האוזן, בעשור הקודם דיווח ה-FBI כי בארה"ב בלבד פועלות כ-3,200 חברות שהסיבה היחידה לקיומן היא לגנוב טכנולוגיה אמריקנית ולהעביר אותה לסין. 

מתחקירים שערכנו בשנים האחרונות עולה בבירור כי קהילת המודיעין הישראלית מודעת לגמרי לתוכנית של החברות הסיניות להשיג או לגנוב את הידע הטכנולוגי של ישראל (בגזרה הביטחונית ובעיקר בגזרת ההייטק) ולהעביר אותו לסין. עם זאת, קיים פער בין קהילת המודיעין ובין החלטות המנגנון הפוליטי. 

מלבד מקרים נקודתיים, למשל כאשר המפקחת על הביטוח במשרד האוצר עצרה כעשרה ניסיונות השתלטות של משקיעים סינים על חברות ביטוח ופנסיה ישראליות, או כאשר משרד החוץ האמריקני לחץ על ישראל למנוע מחברה סינית לזכות במכרז להקמת מתקן התפלת המים שורק 2 בפלמחים, מדינת ישראל לא הזהירה את הציבור או הקשתה על המפלגה הקומוניסטית הסינית ליישם את תוכניותיה. אלא דווקא עודדה השקעות שלה.