ספרות נפלאה מלמדת אותנו על עצמנו, בעוד ספרות דיסטופית מזהירה אותנו ממה שאנו עלולים להיות. בפרנהייט 451, ספרו הנבואי של ריי ברדבורי, אנו מזהים מי היינו, לְמה נהפכנו בשבעת העשורים האחרונים, ומה צפוי לנו, אולי, בהמשך.

ברדבורי חזה במדויק ב-1953, ימים בהם לא הייתה טלוויזיה בכל בית והבידור העיקרי היה קריאת ספרים, שהאנושות תתמכר בעתיד ל"זמן מסך" – לצפייה מופרזת בסדרות ולבהייה ממושכת במסכים. מציאות שתנתק את בני האדם מהעבר התרבותי וההיסטורי, מחוכמת הדורות, ותחבר אותם למסרים קצרים ושטחיים המועברים בטלוויזיה, ברדיו ובאופן כללי – בתקשורת. "הטלוויזיה היא 'אמיתית', היא מיידית, יש לה ממדים", מסבירה אחת הדמויות. "היא אומרת לך מה לחשוב ומחדירה זאת פנימה. זו חייבת להיות האמת. זה נראה אמיתי כל כך. היא מקפיצה אותך למסקנות שלה מהר כל כך, שלמוח שלך אין די זמן למחות".