כשהרטוריקן והמדינאי מַרְקוּס טוּלִיוּס קִיקֶרוֹ עלה לנאום על במת הסנאט בשנות ה-60 של המאה הראשונה לפנה"ס, היו בידיו הוכחות לקשר שרקמו חבורת אצילים, בראשם הפוליטיקאי הרומי לוקיוס סרגיוס קטילינה, להפיל את הרפובליקה ולהשתלט על מוסדותיה. קטילינה התאכזב שלא נבחר למשרת הקונסול וניצל את אווירת חוסר הוודאות הפוליטית ברומא כדי לבגוד במדינה. בעקבות נאומו של קיקרו הוא גורש מהעיר וכמה מנאמניו אף הוצאו להורג.

האמן צ'זארה מאקארי (Maccari), צייר איטלקי ריאליסטי מהמאה ה-19, ממקם את קיקרו בציור הפרסקו שצייר, עומד מול כל חברי הסנאט, כאשר ידיו פתוחות ומורמות באוויר, באופן המדגיש את צדקת דרכו המוסרית. לעומתו, קטילינה מתואר כפוף ובודד בפינה הימנית בציור. מאקארי שינה את מבנה הסנאט ומיקם את העמוד הקלאסי, שסופו אינו נראה, בסוף הציור ומעל לראשי אנשי הסנאט כסמל לתרבות הגבוהה שהם שואפים להגיע אליה.