כניסה
הרשמה לניוזלטר

רבים מתייחסים לעצמם היום בתור "קופים משופרים" – סוג של חיה שהתפתחה מהקוף בדרך אקראית וטבעית. ההיסטוריון פרופ' ריצ'ארד וייקרט, מומחה לדרוויניזם מאוניברסיטת קליפורניה, מסביר בריאיון מה סוג החשיבה הזה עולל בעבר לאנושות ולאן הוא עלול להוביל אותנו היום

מאיה מזרחי | 9 במאי 2023 | חברה והיסטוריה | 16 דק׳

מה הופך אותנו לבני אדם?

יש בדיחה ידועה על מדען, כומר ונער שטסו במטוס קטן. לפתע, הטייס מודיע שהמנועים כשלו וצריך לנטוש את המטוס. הבעיה: יש רק שלושה מצנחים לארבעתם. מי יקבל מצנח? המדען מרים מיד את קולו: "אני גאון התורם רבות לקידום הידע של האנושות. אני חייב להישאר בחיים. הכומר הזה, לעומתי, רק עוסק במעשיות ובמיתוסים חסרי תועלת. לכן אני לוקח את אחד המצנחים, ביי!'. אחרי שהמדען קופץ מהמטוס, הכומר מביט בנער ובטייס ואומר: "מה נעשה עכשיו?" הנער עונה לו בשלווה: "אל תדאג, יש מצנחים לכולנו". הכומר שואל בתמיהה: "אבל חשבתי שהטייס אמר שיש לנו רק שלושה?" "אכן, יש לנו רק שלושה", מסביר הנער, "כי הגאון לקח את התרמיל שלי".

"הבדיחה הזו מזכירה לי תרגיל פופולרי שערכו בשנות ה-70 המורים שלי בחטיבת הביניים", כותב ההיסטוריון פרופ' ריצ'רד וייקרט (Richard Weikart) מאוניברסיטת קליפורניה, המתמחה בחקר הדרוויניזם, בספרו "מות האנושיות" (The Death of Humanity). "הם נתנו לנו הנחיה לדמיין שאנחנו נמצאים בחללית המכילה תריסר אנשים. סיפרו לנו על גילם, על מצבם המשפחתי ועל עיסוקיהם. ואז אמרו שלחללית קרתה תקלה ונותר חמצן שיספיק רק למחצית מהאנשים בה. אם כולם ימשיכו לנשום את האוויר, כולם ימותו. אנחנו, המתבגרים, התבקשנו להצביע מי צריך לחיות ומי צריך למות.

"ביסודו של דבר ניסינו להחליט את מי אנחנו צריכים לרצוח כדי להציל את כל היתר. אני נבוך להודות שכמו יתר התלמידים, גם אני שיחתי ב'משחק' הזה. התלבטנו לאילו חיים יש ערך גדול יותר ולאילו ערך פחות. רק כמה שנים מאוחר יותר התחוור לי שבמשחק ששיחקנו למעשה הסכמנו עם שתי הנחות יסוד מסוכנות: האחת היא שלחיים של אנשים מסוימים יש ערך גדול יותר מלחיים של אנשים אחרים; והשנייה – שמותר להרוג אנשים מסוימים כדי להועיל לאחרים.

Wirestock Creators/Shutterstock.com

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך
מהי "מחלה X", ומדוע ארגון הבריאות העולמי מתכונן אליה?

קרן זריהן

בשנים האחרונות נערך ארגון הבריאות העולמי לתרחיש של התפרצות המגפה הבלתי צפויה הבאה

"כחוקר אני רוצה לייצר מול המחבל מצב שהוא מספר לי את צפונות ליבו. אני רוצה לדעת דברים שיעזרו לי להציל אנשים"

איל לוינטר

משה פוזאילוב נחשב לבכיר חוקרי השב"כ בשני העשורים האחרונים. בריאיון למגזין אפוק הוא נכנס לראשם של מחבלים, מדבר על שיטות שכנוע שלמד במהלך חקירות שב"כ, מתייחס לתפיסה האמריקנית של המזרח התיכון וגם צולל לפתרון ביום שאחרי

השתלטות הכסף הזר: קטאר, סין וערב הסעודית קונות את האקדמיה

איל לוינטר

הן מזרימות מאות מיליוני דולרים לאוניברסיטאות, מנסות לקנות את שתיקתן ומרחיבות אט אט את השפעתן האידאולוגית, המנוגדת לערכי המערב. כך זה נראה

"בחוגים משפיעים מאוד יש אידיאולוגיה שלטת המחלקת את העולם למדכאים ולמדוכאים"

מאיה מזרחי

מבט על האידיאולוגיה ששוטפת את האוניברסיטאות ומצדיקה אונס, עריפת ראשים ותמיכה בטרור

תוכנית האו"ם לצנזורה של חופש הדיבור ממשיכה לקרום עור וגידים

אלכס ניומן

דוח חדש של אונסק"ו מציין שמותר להגביל את חופש הדיבור, כל עוד זה נעשה בהתאם לסטנדרטים בין-לאומיים לפגיעה בחופש הדיבור

"מלכת היופי של סדאם" שהפכה לשגרירה המפתיעה של ישראל

יאן יקיאלק

מלכות יופי רבות קראו ל"שלום עולמי", אך סארה עידאן היא מלכת יופי מזן חדש. "הגיע הזמן שמוסלמים כמוני, מוסלמים שבאמת יודעים מהו גודל הסכנה של האסלאם הרדיקלי, ירימו את קולם"

שתפו: