הוליווד היא מפעל החלומות של אמריקה ושל העולם כולו. היא מעצבת את הדמיון שלנו, יוצרת קרקע משותפת לדיון על העבר ועל העתיד, ובמידה מסוימת יכולה גם לעצב את אופיינו ואת תפיסות העולם שלנו. כעת דמיינו לעצמכם שמפלגה פוליטית כלשהי הייתה מנסה לשלוט בהוליווד כדי למנוע כל דימוי שלילי שלה או כל דימוי שלילי של כוחות השיטור או הביטחון שהיא מפעילה. דמיינו שהיא הייתה גם מנסה למנוע את הצגת צבא ארה"ב באור חיובי, ושהיא הייתה אוסרת על הצגת סרטים שבהם נראים אנשים המפרים את מרותה.

ובכן, זה בדיוק מה שקורה היום בהוליווד שמצנזרת סרטים כדי להתחנף למפלגה הקומוניסטית הסינית (המק"ס) – מפרת זכויות האדם הגדולה בעולם – בתקווה שהמפלגה תסכים להכניס סרטים הוליוודיים לשוק הסיני. וגרוע מכך, מרבית הסרטים שצונזרו הם בדרך כלל אלו המוקרנים בארה"ב ובכל יתר העולם.

על פי דוח של הוועדה האמריקנית לביקורת כלכלית וביטחונית ביחסי ארה"ב-סין (USCC), "סין רואה בסרט מרכיב בשליטה חברתית"^[1]. לפי הדוח, הסרט "קפטן פיליפס" בכיכובו של טום הנקס, המגלם קברניט ספינת מטען אמריקנית הנשבה בידי פיראטים ומחולץ על ידי כוח קומנדו אמריקני, נאסר לצפייה בסין מכיוון "שהסרט מציג באור חיובי את ארה"ב ואת צבאה"; מפיקי הסרט "גברים בשחור 3" "אולצו לחתוך סצנה שבה נמחקים זיכרונותיהם של אזרחים – סצנה שכפי שכתב עיתון סיני עלולה להיתפס כפרשנות למדיניות הצנזורה האינטרנטית של סין"; הסרט "קראטה קיד" מ-2010 נתקל בבעיה מכיוון שהנבל היה סיני; וגרסת תלת ממד של הסרט "טופ גאן" נאסרה להקרנה בסין כי "היא הציגה את הדומיננטיות של צבא ארה"ב".

אבל המעורבות הסינית בתעשייה ההוליוודית היא משמעותית הרבה יותר מזה, אומר בריאיון מיוחד למגזין אפוק כריס פנטון (Chris Fenton) שתפקידו היה "להחדיר סרטים הוליוודיים לסין". במשך 17 שנה כיהן פנטון כנשיא קבוצת המדיה הבין-לאומית Entertainment DMG, שמשרדה הראשי נמצא בבייג'ינג, ובמסגרת תפקידו פיקח על הפקת 21 סרטים שגרפו כ-2 מיליארד דולר הכנסות בקופות^[2]. בהם סרטים שוברי קופות כמו "איירון מן 3", "נקודת פריצה" ו"לופר".

רוברט דאוני ג'וניור עם כמה ממנהלי DMG בהקרנת הבכורה של איירון מן 3 בעיר האסורה | [Wang Zhao/AFP via Getty Images]

"התחלנו לעבוד על איירון מן 3 בסוף 2011", מספר לי פנטון, "והסרט יצא לאקרנים באפריל 2013. אולפני מארוול ואולפני דיסני היו מעורבים בהפקה. כדי להחדיר את הסרט לסין נדרשה מעורבות של הרבה גורמים סיניים בתהליך. לחברה שלי יש תשתית נרחבת בבייג'ינג, ולכן שימשתי כצינור בין סין לארה"ב. התהליך היה כזה: ממשלת סין הנחיתה הוראות רבות ושלחה אותן לחברה שלי. החברה תרגמה אותן לאנגלית, ותפקידי היה להפוך את אותן הנחיות לנסבלות עבור שותפינו להפקה בארה"ב. ההוראות כללו דברים שהתבקשנו לספק, ואת הצעדים הנדרשים כדי להשיג לסרט אישור ממשלתי בסין, הן מבחינת התוכן, והן כמוצר או כשירות ששיווקנו לעם הסיני.

"בסין קיימות שתי ישויות שצריך למכור או לשווק להן. קודם כל אתה צריך למכור את המוצר או את השירות שלך לממשלת סין. אתה צריך להציג אותו כך שהממשלה תרגיש שאם היא תעניק לך גישה לשוק הסיני זה יועיל לה ולאוכלוסיית המדינה. ורק אז אתה מורשה למכור את המוצר או את השירות לצרכנים ומקבל גישה לשוק המאסיבי הזה.

"בין לבין, קיים הנרטיב שאותו יש לאשר – איך תשווק את המוצר או את השירות שלך לאותו צרכן? כיצד הממשלה תופסת את הדרך שבה אתה משווק ומקדם את המוצר או השירות ביחס לאג'נדה הכללית שלה? מה שמוביל אותי לעיר האסורה. העיר האסורה היא לב-ליבה של בייג'ינג. ובייג'ינג היא מרכז סין. לכן כשרצינו להציג את חשיבות שיתוף הפעולה בין סין לארה"ב בהפקת הסרט המסיבי הזה, חשבנו שהדרך הטובה ביותר להציג אותו תהיה במקום המכובד והנערץ ביותר בסין – בעיר האסורה עם כוכב הסרט, רוברט דאוני ג'וניור. ערכנו שם הקרנת בכורה נוצצת במלוא מובן המילה. הרעיון היה להעביר את המסר: 'בהפקת סרט זה, סין וארה"ב שיתפו ביניהן פעולה. ממשלת סין צריכה לתמוך בו, וצרכן הקצה הסיני צריך לצרוך אותו, כי אתם (הסינים) חלק מהסרט הזה בדיוק כמו ארה"ב'. זה היה משהו חסר תקדים".

במילים אחרות, בכך שהמשטר הסיני אִפשר להקרין את הסרט בעיר האסורה, הוא למעשה אמר "המפלגה הקומוניסטית הסינית תומכת לחלוטין בסרט הזה". ועבורכם זה היה מסר שיווקי נהדר.

צוות ההפקה נדרש לעבוד בתיאום הדוק עם משרד התעמולה הסיני (צילום מתוך הקרנת הבכורה של איירון מן 3 בבייג'ינג) | [Wang Zhao/AFP via Getty Images]

"נכון. ולא רק זה. כשברור שממשלת סין תומכת במשהו זר, לפתע אתה מקבל גיבוי ממקומות רבים אחרים. למשל, המשרדים שלנו היו ממוקמים בין כביש הטבעת השנייה והשלישית בבייג'ינג. היינו בסמוך לקניון בשם U-Town. ובתוך הקניון הייתה חנות פיראטית גדולה שמכרה מוצרים של מארוול, מבלי שהכנסות כלשהן הועברו למטה הראשי של חברת מארוול בארה"ב. אבל כשהתחלנו לשווק ולהציג את העובדה שאיירון מן 3 מגיע, וכשהאוכלוסייה הכללית החלה להבין שהממשלה תומכת בנו, לפתע אותה חנות פיראטית נעלמה – פשוט נעלמה. ואותו הדבר קרה באזור 'שוק המשי', שם אפשר לקנות בחנויות פיראטיות אביזרים שונים של מארוול שנראים קצת מזויפים. גם כל אלה נעלמו, כי האוכלוסייה ידעה שהממשלה תומכת בהון האינטלקטואלי הזר הזה. ואף אחד לא רוצה להיתפס מוכר באופן פיראטי משהו שנתמך על ידי ממשלת סין".

הרבה קוראים בוודאי תוהים מדוע אתה מתראיין אצלנו, לאור העובדה שהמפלגה הקומוניסטית הסינית העניקה לך את תמיכתה.

"נכון, אני מתראיין כי החשיבה שלי השתנתה. זה קרה לאחר שאירחתי בסין שלושה חברי קונגרס אמריקנים במשותף עם מכון ארה"ב-אסיה (US-Asia Institute). במהלך ה'טיול' נפגשנו עם קארי לאם (ראשת הרשות המבצעת של הונג קונג) כמו גם עם המפגינים בהונג קונג. ביקרנו גם בבייג'ינג, ובערים שיאן וצ'נגדו.

"באותם ימים גם כתבתי את ספרי 'להאכיל את הדרקון' (Feeding the Dragon). עמדתי כבר למסור את הספר למו"ל, ואז באוקטובר 2019, דריל מורי, הג'נרל מנג'ר של קבוצת יוסטון רוקטס מליגת ה-NBA, הביע בטוויטר את תמיכתו במפגינים בהונג קונג. זה יצר דילמה קשה לליגת ה-NBA.

"ליגת ה-NBA מקבלת חסויות רבות מסין. יו"ר איגוד הכדורסל הסיני, יאו מינג (Yao Ming) כיכב בעבר כשחקן ביוסטון רוקטס. הוא שימש כמותג סיני בקבוצה, וגם מיתג את הקבוצה בסין. הציוץ של מורי בטוויטר עורר מודעות בארה"ב למה שקורה בהונג קונג, שם מפגינים נגד המפלגה הקומוניסטית הסינית. זה עורר מודעות גם אצלי. באותו רגע התבוננתי בספר שכתבתי ואמרתי לעצמי: 'אלוהים אדירים! הייתי חלק מהבעיה שכעת כולם מודעים לה'. הבנתי שעליי לבחון שוב את הספר שכתבתי, ולמצוא דרך לעדכן אותו כך שיהיה מותאם יותר לרוח התקופה, ומודע יותר למה שבאמת קרה. ולכן אני יושב כאן היום. יש לי הרבה מה לומר בנושא".

כוכב העבר של יוסטון רוקטס, יאו מינג הסיני | Jeff Gross-Getty Images

בוא נדבר על ההתרפסות של המערב בפני סין. ללא ספק נדרשה כמות לא מבוטלת של חנופה כדי לעבור את הצנזורה של המק"ס ולגרום לה לא רק לקבל, אלא אפילו להתלהב מהמסר של הסרט.

"כן. כשמדובר בעסקי הקולנוע, יש דרכים שונות להבין 'חנופה' או 'התרפסות'. יש צנזורה עצמית שההפקה מפעילה על הסרט במכוון כדי שהמק"ס תוכל לקבל אותו והוא יופץ בסין. לא תעשה, למשל, סרט שבו סין מביסה את ארה"ב במשחק כדורגל מכריע באולימפיאדה – לא תוכל להציג סרט כזה בארה"ב. מאותה סיבה לא תרצה לעשות סרט עם נבלים סינים שיוקרן בסין. אז מתכננים את התסריט כך שיתאים לשני השווקים גם יחד. אם זה יעבוד בשני השווקים, זה יעבוד בכל שוק אחר בעולם. זאת 'דיאגרמת וֶן' מורכבת ביותר – למצוא את החלק הפנימי המשותף לכל הקבוצות. אז צנזורה מכוונת היא דרך אחת.

"היבט אחר הוא צנזורת תוכן לאחר ההפקה ('פוסט-פרודקשן'), המתרחשת כאשר מתברר לפתע שבלי להתכוון העלבת את המק"ס, וכעת היא אומרת שצריך לשנות משהו בסרט. דוגמה עכשווית שהוצפה לאחרונה על ידי הסנטור טד קרוז היא של הסרט אהבה בשחקים 2, שיצא לאקרנים ממש לאחרונה, שבו טום קרוז מככב בתפקיד טייס. בסרט הוא לובש חליפת טיסה עם דגל טייוואן תפור על גב החליפה. אולפני פרמאונט נאלצו להסיר את הדגל בעריכה כדי שהסרט יוכל להיכנס לסין.

"אבל הצנזורה של המק"ס לא נוגעת רק לשוק הסיני. המק"ס רוצה להשפיע על איך היא תיתפס בכל שאר העולם. דריל מורי, המנג'ר של קבוצת הכדורסל 'יוסטון רוקטס', צייץ את דבריו מחוץ לגבולות סין, ככל הנראה כאשר שהה ביוסטון. כשזה קרה, המק"ס לא רק אמרה 'היי, יש לנו בעיה עם זה'. אלא אמרה: 'יש לנו בעיה גדולה מאוד עם זה עד כדי כך שנחרים את יוסטון רוקטס לא רק בשוק הסיני, אלא את כל ליגת ה-NBA בסין' (משחקי ידידות בוטלו, מוצרים הוחרמו ועוד). וזאת צנזורה חוצה-גבולות. זאת למרות שמורי כתב את הדברים מחוץ לגבולות סין, והשתמש בפלטפורמה שאינה סינית, בטוויטר, במדינה הנהנית מחופש ביטוי.

"לכן ב'אהבה בשחקים 2' הסירו אולפני פרמאונט את דגל טייוואן, לא רק מהגרסה המוקרנת בסין, אלא הסירו אותו גם מהגרסה המוקרנת בכל שאר חלקי העולם. המק"ס מפעילה את העוצמה הרכה שלה (Soft Power) מחוץ לגבולות סין, ואומרת לחברות שלנו מה הן יכולות ומה הן אינן יכולות להראות בשאר חלקי העולם".

תן לי דוגמה מאיירון מן 3.

"בספר שלי אני מציין ויכוחים שונים שהיו לנו עם מארוול לגבי דברים שונים שרצינו להכניס לסרט בגלל שהמק"ס דרשה. אחד הדברים שהמק"ס הייתה נוקשה מאוד לגביו זה שאם נקבל גישה לשוק הסיני והסרט יקודם הרבה מעבר לרוב הסרטים האחרים, חייבים לצלם את הסרט כאן (בסין) – אמנם לא את כולו, אבל חלקים ממנו. הם דרשו שמירב הצילומים יהיו בסין עם שחקנים מובילים כמו דון צ'ידל, גווינת' פאלטרו, רוברט דאוני ג'וניור ושהבמאי שלנו שיין בלאק יגיע. כמו כן, נדרשנו לצלם שם כך וכך ימים ושחלק מסוים מהגרסה הסופית של הסרט יתרחש בסין ועוד.

"לרוע המזל, רוברט דאוני ג'וניור נפצע במהלך צילומי הסרט, ולכן איבדנו ימי צילום רבים בסין. בסופו של דבר צילמנו בסין בעיקר את הצילומים המשלימים. אז כדי לנסות להפגין כלפי חוץ עד כמה ההפקה מעורבת בסין, עשינו דברים מסוימים נוספים בהדרכת המק"ס. לדוגמה, העסקנו כמות גדולה של סינים בצילומים, כפי שהם דרשו, והעברנו להם כמות גדולה של ידע והכשרה שתסייע להם לבנות את תעשיית הסרטים שלהם.

"המק"ס מנסה לשלוט ב-1.4 מיליארד סינים ולמנוע מהם להתמרד. אחת השיטות שלה היא לספק להם כל מה שהם צריכים מבחינה קיומית, וקצת מעבר לזה. לכן חשוב לה ליצור תעשיות המעסיקות עובדים מיומנים רבים. תעשיית הסרטים היא אחת מהן. בכל פעם שהפקנו סרט שרצינו שירוויח בשוק הסיני, נאלצנו למצוא דרכים להביא להפקה צוותים סיניים לא מיומנים ושחקנים סינים, לא רק כדי שיוצגו בסרט עצמו, אלא גם כדי שיוכלו ללמוד מאיתנו את תהליך ההפקה של סרטים וילמדו את סט הכישורים שהוליווד רכשה וליטשה במהלך 100 השנים האחרונות.

"זה סיפק לממשלת סין טיעון, הן כלפי עצמה והן כלפי האוכלוסייה: 'המשטר תומך בסרט כי סין הייתה מעורבת בהפקתו. וסין משתפרת עוד ועוד בהעלאת תעשיית הסרטים שלה לרמה הבין-לאומית, מה שיביא ליצירת משרות נוספות למעמד הביניים בזכות מאמצים מסוג זה. לכן אנחנו תומכים בסרט הזה'".

היה גם יותר מזה. כדי לא להעליב את המק"ס, לוהק השחקן הבריטי בן קינגסלי לתפקיד נבל בשם "המנדרין", אף על פי שהדמות בספרי הקומיקס, עליהם מבוסס הסרט, היא סינית.

עד כמה חשובה המעורבות של סין בהוליווד או של הוליווד בסין להצלחת מאמצי "העוצמה הרכה" של המק"ס?

"היא ללא ספק חשובה. היופי בתעשיית הסרטים ובאמנות הסיפור הקולנועית הוא שאתה יכול להחדיר מסרים במסווה של סיפור מבדר. לדוגמה, עשינו סרט עם ברוס וויליס וג'וזף גורדון-לוויט בשם 'לופר' (Looper). עלילת הסרט מתרחשת פחות או יותר בימינו, ואז 40 שנה קדימה. ג'וזף גורדון-לוויט מגלם בהווה את הדמות שברוס וויליס מגלם 40 שנה קדימה בעתיד. התסריט המקורי מתרחש בזמן הנוכחי של ימינו באמריקה התיכונה, ובעתיד זה אמור היה להתרחש בצרפת, כי אותה דמות עברה להתגורר בצרפת אחרי שפרשה מקריירה ארוכה בארגון פשע. אבל בסופו של דבר החלטנו שנעביר אותו לסין בעתיד.

"מה שמעניין זה שהמק"ס לא אוהבת מסעות בזמן. למעשה, היא אוסרת להראות את זה בסרטים או לכלול את זה בספרים, במיוחד כאלה המגיעים מהמערב. באופן חלקי זה נובע מכך שהיא רוצה לשלוט בנרטיב של 'לאן העתיד מתקדם'. ובכל סיפור היסטורי היא רוצה לשלוט באופן שבו ההיסטוריה מסופרת. אז באנו ואמרנו: 'אנחנו חושבים שהסרט הזה יכול להרוויח כסף בשוק שלכם. אנחנו חושבים שהצרכנים שלכם אוהבים סרטים מסוג זה. ואף על פי שהסרט עוסק בעתיד – ואנחנו יודעים שזה נושא מצונזר בסין – אנחנו רוצים לעבוד איתכם ביחד כדי להבין איך אתם רוצים שהעתיד שלכם יראה, ואת זה אנחנו נכניס לסרט.

"עבדנו עם עיריית שנגחאי, שם היו אתרי הצילומים, ושאלנו אותם: 'איך אתם רוצים שקו הרקיע שלכם יראה בעוד 40 שנה?' יצרנו כל מיני עיצובים. הם בחרו כמה, ואחר כך הביאו עיצובים משלהם. עבדנו עם אנשי התוכן הוויזואלי שלנו כדי לעצב את הבניינים בתוכנות מחשב. זה אִפשר למק"ס לומר: 'אמנם זה מתרחש בעתיד הוליוודי, שאנחנו בעיקרון לא אוהבים, אבל עם זאת, הדמות הראשית של הסרט רוצה בעתיד לנסוע דווקא לסין יותר מכל מקום אחר בעולם, כי זה המקום שהכי טוב לחיות בו. ומעבר לזה, הסרט משמש תפאורה לחזון שלנו של שנגחאי בעתיד – כמרכז העולם. העיר הטכנולוגית המתקדמת והמתוחכמת ביותר בעולם. זה מה שהסרט מציג. אז מדוע שלא נרשה את זה? מדוע שלא נרצה שהציבור כאן בסין יראה את זה? ואנחנו גם רוצים שכל שאר העולם יראה את זה'. והעולם אכן ראה. הסרט עשה הרבה כסף בקופות, הוא הצליח מאוד".

מעולם לא עלה בדעתי שהסרט הזה הוא חתיכת תעמולה רצינית של המק"ס.

"בדיוק. בסין אהבו אותו, השתגעו עליו. צופים בארה"ב, בברזיל או בגרמניה אפילו לא הבחינו שזו תעמולה ושהם סופגים 'עוצמה רכה' של המק"ס. כי הסרט מבדר. הם היו שקועים בו. זאת הגאונות של תעשיית הסרטים בכל הנוגע ליכולתה של העוצמה הרכה לחלחל לצופים.

"הסרט 'נקודת פריצה' (2015) הוא דוגמה נוספת. מדובר בגרסה מחודשת של הסרט משנת 1991 (בכיכובם של קיאנו ריבס ופטריק סווייזי). עבדנו שם על סצנת פתיחה בת שלוש דקות שבה קופצים ישר לתוך העלילה. הסצנה מתרחשת בשנגחאי, בקומה העליונה של גורד שחקים באזור פודונג. זה צולם בחנות תצוגה של יהלומים: אופנוענים דוהרים פנימה דרך המעלית, לוקחים את כל היהלומים וקופצים עם האופנועים מהקומה ה-100 עם מצנחים. מכיוון שהם מעין 'רובין הוד' הם מפזרים את היהלומים מהאוויר בכל רחבי העיר והאזרחים הפשוטים למטה לוקחים את היהלומים, כי אותם גנבי 'רובין הוד' ניצחו את סוחרי היהלומים העשירים. אבל המפלגה הקומוניסטית לא הייתה מוכנה לקבל את זה. היא לא הייתה מוכנה לקבל את הרעיון של 'רובין הוד' – מאבק של החלשים נגד החזקים (שלטון המק"ס מייצג את החזק בסין, י"י). היא גם אמרה 'המשטרה שלנו הייתה תופסת אותם' ו'בני העם הסיני לא ייקחו יהלומים שלא שייכים להם'. אז נאלצנו לשנות את סצנת הפתיחה".

עבדת במשך שנים רבות מול מנגנוני התעמולה והממשל הסיני. תספר לי עליהם.

"מבחינת המבנה ההיררכי, שי ג'ין-פינג מנהל את המדינה, אבל הוא מושפע ישירות גם מששת חברי הוועדה המתמדת של הפוליטבירו (שבעה חברים בוועדה המתמדת כולל שי). ואז ישנם שאר הפוליטבירו ושאר חברי המפלגה הקומוניסטית. כמו כן ישנו הקונגרס הלאומי העממי המשמש כמעין חותמת גומי. אבל תחת המפלגה הקומוניסטית של סין ישנו ארגון בשם 'משרד התעמולה' – הם מכתיבים את המסרים שיוצאים לאוכלוסייה, והמסרים האלה מועברים על ידי כולם בממשלה. כולם מיושרים לפי קו המפלגה. כשאירחתי משלחות אמריקניות בסין נפגשנו עם כל גופי הממשל, ואחר כך נפגשנו עם גורמים שונים במגזר הפרטי, וכולם חזרו בדיוק על אותה התעמולה. זה לא יאמן.

סון ג'י-ג'ון, סגן שר התעמולה הסיני | [Fred Dufour/AFP via Getty Images]

"ישנם מגזרים באוכלוסייה הסינית שיש להם האמצעים הפיננסיים או היכולת לצרוך חדשות מחוץ למדינה. אלה אנשים המסוגלים לפרוץ מחוץ ל'חומת האש' של האינטרנט בסין. אבל רוב האוכלוסייה שם שומעת את קו המפלגה היחיד הזה, ומאמינה בו. רבים במערב חושבים: 'בסופו של דבר הם ירצו להפיל את הממשלה שלהם', או 'בסופו של דבר הם יקומו להגן על זכויות האדם כפי שנהוג אצלנו'. ובכן, זה לא יקרה, כי הם לא באמת שומעים את הנרטיב הזה. הם שומעים רק את הנרטיב של משרד התעמולה.

"בני העם הסיני מאמינים שהממשלה שלהם עושה הכול היטב. אם הם לא היו חושבים כך היינו רואים התקוממות נוספת נוסח המחאות בכיכר טיאננמן ב-1989. המק"ס יודעת זאת היטב".

למרות זאת, בסין יש מתנגדים לא מעטים למשטר.

"ללא ספק יש מתנגדים למשטר, במאה אחוז. יש בסין 1.4 מיליארד בני אדם. נניח ש-200 מיליון רוצים משהו אחר. השאלה היא – מי רוצה משהו שונה במידה מספקת כדי לקום ולהתנגד לאגרוף הברזל של המק"ס? אם תרצה להתנגד תצטרך יתרון מספרי או יכולת להניע חלק גדול מהאוכלוסייה כדי שירצו לפעול. המק"ס מבינה זאת היטב וההנחיה שלה, בכל הנוגע למסרים ולנרטיבים, עוצמתית מאוד. היא יודעת שהיא יכולה פשוט 'ללחוץ על כפתור' כדי לעצור התנגדות. ובתרחיש הגרוע ביותר, כשהיא לא יכולה 'ללחוץ על הכפתור', היא פועלת ברמה הלאומנית. ב-2012 למשל היו כל מיני בעיות בסין, כמו המשאית שנסעה בתוך העיר האסורה ודרסה אנשים, או פיגועי דקירה בתחנות אוטובוס וכו'. הרבה דברים החלו לצוץ, דבר שגרם למק"ס לחשוב שאולי סין עומדת בפני אירוע כיכר טיאננמן נוסף. אבל במקום לנסות למצוא דרך להרגיע את ההמונים באמצעות הישג כלשהו, כמו 'הצלחנו להעביר עוד מאה מיליון אנשים למעמד הביניים', היא החליטה לשלוח ספינות סיור לכיוון איי סנקאקו [בים סין המזרחי] וליצור נרטיב פטריוטי לאומני מול יפן. לפני שהספקנו להבין מה קורה כולם שכחו מאי-שביעות הרצון שלהם והתחילו להשליך בקבוקי תבערה מחוץ לשגרירות יפן. צרכנים גם הפכו ומחצו מכוניות של טויוטה וניסאן ברחובות שנגחאי. הם יודעים שהם תמיד יכולים להניע את האוכלוסייה סביב הנושא הפטריוטי. גם במשבר הקורונה קרה דבר דומה. המק"ס ייצרה נרטיב המסיט את תשומת הלב הציבורית מהמחדלים שלה, כדי ליצור את הרושם כאילו זאת בעיה עולמית, בעיה של מישהו אחר".

אני מניח שזכית לשבחים על פועלך. מישהו אי פעם גם ביקר אותך על שיתוף הפעולה עם סין?

"היו פעמים שכינו אותי 'בוגד'. השתתפתי בפאנלים שבהם אנשים ניגשו אליי מאחור ואמרו לי 'אתה שותף של סין'. אבל אני דווקא הרגשתי פטריוט אמיתי של ארה"ב באותה תקופה, משום שפתחנו שוק שבו הרווחנו כסף רב – כסף שלא ניתן היה לעשות בשום מקום אחר באותה נקודת זמן. וחלק מהכסף הזה זרם לקופת המדינה של ארה"ב, כלומר הגדלנו את התמ"ג. זה גם אִפשר לנו לממן ימי הפקה נוספים בסרטים אחרים, מה שיצר משרות נוספות בתעשייה. ראיתי בזה שליחות ויעוד. נוסף על כך, הרגשתי שכל מסר שהצלחנו להחדיר לשוק הזה מחזק את העוצמה הרכה של המערב במזרח. הרגשתי טוב גם לגבי זה. אז כשאנשים קראו לי 'בוגד' או 'שותף של סין', התנערתי מזה בטענה: 'אתם לא מבינים מה אנחנו באמת משיגים כאן. לא אקשיב לכם'.

"כשהציוץ של דריל מורי יצא בטוויטר והתחלתי לחשוב על זה יותר לעומק, הבנתי שאני שותף לפשע. לכן אני חושב על זה היום אחרת. אני חושב: איך אוכל לשכנע את הציבור שאנחנו לא היינו אנשים רעים. היינו מונעים מתחושת שליחות ויעוד שמנהיגי העולם החדירו בנו – הרעיון של שוק קפיטליסטי-גלובלי חופשי. גרמו לנו להאמין שנצליח לגרום לסין להידמות לנו יותר, להיות פתוחה יותר, דמוקרטית יותר. רק ניסינו 'לעשות את העבודה' והרגשנו שיש לנו שליחות ויעוד שהם נכונים וצודקים. אבל כעת אנחנו מבינים שזה לא כך".

הוליווד בצומת דרכים. באיזה כיוון תבחר? | [Shutterstock]

תן לי להקשות עליך קצת יותר. אתה ודאי מכיר את נושא תעשיית קצירת האיברים בסין מאנשים חפים מפשע – דבר המבוצע על ידי גופים של הממשל. האם לדעתך ניתן לקיים קשרי מסחר או שיתופי פעולה תרבותיים בשם "שליחות ויעוד" – כפי שאתה עשית – עם משטר שקוצר איברים מאנשים חפים מפשע?

"ההיסטוריון פרופ' ארתור וולדרון (Arthur Waldron) מאוניברסיטת פנסילבניה התייחס לאחרונה לתעשיית קצירת האיברים בסין. הוא דימה אנשים הנוסעים לסין לעשות עסקים, לאנשים הנכנסים לחנות מכולת שבה קונים כל יום מצרכים, ואז יום אחד מגלים שבחלק האחורי של החנות קוצרים איברים, ושמאחור מתנהל שוק שלם נוסף. האם תמשיך לקנות בחנות שבחזית, ביודעך על קיומה של החנות האחורית (של הסחר באיברים), ואם כן, מה זה אומר לגביך? אני חושב שזאת מטאפורה מצוינת. זאת שאלה מוסרית ופילוסופית שעלינו לשאול את עצמנו כיחידים וכמדינה. אנחנו צריכים להבין שככל הנראה 'הדולר הכול-יכול' הניע עד היום את קבלת ההחלטות שלנו, וכעת עלינו להחליט האם ברצוננו לשנות זאת. מה זה אומר עלינו? אינני יודע. אבל הייתי רוצה להאמין שכולנו רוצים לתקן את המצב.

"היום הנושא הסיני נוגע לכל גווני הקשת הפוליטית. עלינו להתחיל לחשוב ומהר כיצד אנו פותרים את הבעיה הזאת, אחרת רק נמשיך להשתחוות למק"ס ולתת לה מה שהיא רוצה בשם אותם משקיעים ובעלי עניין שרק רוצים להרוויח כמה שיותר כסף בשוק הסיני".

1. USCC.gov, "Directed by Hollywood, Edited by China: How China’s Censorship and Influence Affect Films Worldwide", October 28, 2015, p-11
2. https://feedingthedragonbook.com/