כניסה
הרשמה לניוזלטר

כיצד קבוצה של מרקסיסטים גרמנים חדרה למוסדות הגבוהים במערב והצליחה לשנות את אחד התחומים החשובים בחברה שלנו – "האמנות היפה" ותפיסת היופי שלנו

מאיה מזרחי | 14 באפריל 2017 | תרבות ואמנות | 11 דק׳

"הפנינו את הגב ליופי ואנחנו מוקפים היום בכיעור"

הקיץ עוד היה בעיצומו, כשהחלטנו חברתי ואני, צעירות בנות 18, לבלות את היום במוזיאון ישראל בירושלים. כשסיירנו בין הציורים המודרניים התלויים על קירות האולמות, התלהבנו לגלות יצירות שלמדנו עליהן והכרנו את תוכנן ומשמעותן. כשהגענו לאחד האולמות האחרונים והתיישבנו לנוח, ניצב לפנינו על הקיר ציור שכולו צבוע בצבע אחד: שחור, מצוי בתוך קופסת מסגרת שחורה. קראנו את הכתובית: "ציור מופשט" של האמן אד ריינהרט. "די", אמרה חברתי, "מה זה? הם צוחקים עלינו?"

לפתע נעמדה לצדנו אישה וקטעה את האווירה המבודחת: "למה אתן צוחקות על הציור?" היא שאלה. "כי הוא פשוט צבוע כולו שחור", עניתי בחיוך. "אתן צוחקות בגלל שאתן לא מבינות אותו", היא ענתה ושתינו עטינו ארשת רצינות. "או-קיי, מה את מבינה מהציור הזה?" שאלנו אותה. "על אמנות צריך להתבונן", היא אמרה. "תתבוננו בציור ותגידו לי מה אתן רואות".

שתפו את הכתבה:

Wikipedia/PD

"הפנינו את הגב ליופי ואנחנו מוקפים היום בכיעור"

כיצד קבוצה של מרקסיסטים גרמנים חדרה למוסדות הגבוהים במערב והצליחה לשנות את אחד התחומים החשובים בחברה שלנו – "האמנות היפה" ותפיסת היופי שלנו

מאיה מזרחי | 14 באפריל 2017 | תרבות ואמנות | 11 דק׳

Wikipedia/PD

הקיץ עוד היה בעיצומו, כשהחלטנו חברתי ואני, צעירות בנות 18, לבלות את היום במוזיאון ישראל בירושלים. כשסיירנו בין הציורים המודרניים התלויים על קירות האולמות, התלהבנו לגלות יצירות שלמדנו עליהן והכרנו את תוכנן ומשמעותן. כשהגענו לאחד האולמות האחרונים והתיישבנו לנוח, ניצב לפנינו על הקיר ציור שכולו צבוע בצבע אחד: שחור, מצוי בתוך קופסת מסגרת שחורה. קראנו את הכתובית: "ציור מופשט" של האמן אד ריינהרט. "די", אמרה חברתי, "מה זה? הם צוחקים עלינו?"

לפתע נעמדה לצדנו אישה וקטעה את האווירה המבודחת: "למה אתן צוחקות על הציור?" היא שאלה. "כי הוא פשוט צבוע כולו שחור", עניתי בחיוך. "אתן צוחקות בגלל שאתן לא מבינות אותו", היא ענתה ושתינו עטינו ארשת רצינות. "או-קיי, מה את מבינה מהציור הזה?" שאלנו אותה. "על אמנות צריך להתבונן", היא אמרה. "תתבוננו בציור ותגידו לי מה אתן רואות".

שתפו את הכתבה:

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך
כל דור וה"זמלווייס" שלו

גלית דהן קרליבך

לוּ כל עבודות הדוקטורט היו נראות כמו ספרו הצנום של לואי-פרדינאן סלין, עולם האקדמיה היה חוגג, מדעי הרוח היו משגשגים, מחלקות הומאניות...

מועדון השירה של השטאזי

דינה גורדון

בעיצומה של המלחמה הקרה, פעם בחודש, התאספו אנשי סגל בשטאזי (המשטרה החשאית של גרמניה המזרחית), בהם קצינים בכירים, פקידי תעמולה וחיילים...

מעולם של "אנחנו" לעולם של "אני"

נדב רט

פילוסופיה, פסיכולוגיה, היסטוריה, תרבות, יהדות ואף אקטואליה שזורים במלאכת אמן בספרו של הרב יונתן זקס, שיצא לאור בעברית כשנה...

הסיפורים שלא סופרו על D-Day

דינה גורדון

הצרפתי גיום מרקדר (Guillaume Mercader) היה אלוף ברכיבת אופניים שזכה בשפע של גביעי ניצחון ובחסות של יצרנית אופני המירוץ "לה פרל". לאחר כיבוש צרפת...

חוקי המדינה נגד חוקי המדבר

דורית דינור

קל לחשוד במאיר דויטש, מנכ"ל עמותת "רגבים" שהוקמה ב-2006 ומטרתה "קביעת סדר יום יהודי וציוני למדינת ישראל בהיבטי קרקע, סביבה וזכויות אדם",...

גברים, חיזרו להיות ג'נטלמנים

דורית דינור

אולי שמעתם על תנועת המרד הגברי: "גברים הולכים בדרך שלהם" או  MGTOW (Men Go Their Own Way) הצוברת פופולריות ברשת החל משנת 2000. מיליוני גברים החליטו...

גורלה של אישה עם סוס

אניטה ל. שרמן

גדלתי בחוף המערבי של ארה"ב ולכן אני מכירה היטב את המים הכחולים של האוקיאנוס ​​השקט. הרעיון לצאת למסע שמתחיל בקצה אחד של ארה"ב, מסתיים...

האלקסיאדה – לא חסרת רגשות לנוכח אסונות

גלית דהן קרליבך

הפתעה נהדרת מצפה לנו על המדף הקלאסי: אפוס רחב יריעה ובו סיפורה של האימפריה הביזנטית ובראשו הקיסר אָלֶקְסְיוֹס קוֹמְנֵנוֹס...

שתפו: