זוג שפים תל-אביבי החליט לשנות אווירה, לעבור לצפון ולפתוח מסעדה איכותית בצפת. הם פנו לאדריכלית יהודית שניידר כדי שתתכנן ותעצב את בית חלומותיהם. כך התמקמה לה משפחה חמה עם ארבעה בנים, שאוהבת לארח ובעיקר לאפות ולבשל, במרגלות הר מירון, בין ריחות ונופים שמספקים השראה בבית וגם בעבודה
מאיה מזרחי | 16 בספטמבר 2016 | תרבות ואמנות | 2 דק׳
למרגלות הר מירון
המטבח הוא לב הבית. למרות אורח החיים האינטנסיבי של זוג השפים, הם סופגים הנאה גדולה מהשהייה במטבחם הפרטי – המקום בו בעלת הבית אופה לחם על הבוקר ומשמש כפונקציה חשובה בתכנון החלל הציבורי. המעצבת, שרצתה לתת לו את הבמה המתאימה, יצרה מרחב גדול שכולל אי, שהוא גם סוג של בר כמו במסעדות, המאפשר לבעלי הבית להיות תמיד בעמדה של מארחים, כשהם נמצאים במטבח.
אך תרבות האירוח וגופי התאורה (נקנו בסין), המזכירים את אלו של מסעדה, משתלבים עם הפשטות והמשפחתיות של חיי היום יום. האווירה היא כפרית והמטבח הוא גם מקום שבו בני הבית האחרים אוהבים לשהות, לעבוד עם המחשב הנייד או לשבת לשוחח כשחוזרים מבית הספר.

הסלון | צילום: שרון צרפתי
הסלון עוצב כך שהבית לא ייראה כמו מוזיאון, לבקשתה של בעלת הבית, ״בגלל השמחה הרבה שמביאים איתם הבנים״, מסבירה המעצבת. עם זאת, החלל מלא בפרטים עדינים, כמו מנורת הטווס, החלון הצרפתי, השז לונג העתיק של בעלת הבית והקמין. בני הבית ביקשו להימנע מעיצוב מודרני וליצור אווירה כפרית, אך עם זאת מעודנת, באמצעות הרהיטים הלבנים.

החלל הציבורי | צילום: שרון צרפתי
בשילוב עם פינת האוכל, החלל הציבורי מחולק לפינות המאפשרות למשפחה מצד אחד לשהות יחד באותו מרחב ולהרגיש את הקרבה של השני, ומצד שני למצוא שקט באחת הפינות כשצריך. החלונות מסמלים את הדואליות של הפרטי-ציבורי בצורה הטובה ביותר שכן, מצד אחד הם כמו מסגרות של תמונות שמתוכן משתקף ציור נוף שמהרהרים מולו ומשפיע על הנפש, ומצד שני, אם רוצים, כל החלונות נפתחים ונוצר מצב שבו הפטיו נהפך לחלק מהבית ומקום לאירוח.

יחידת ההורים | צילום: שרון צרפתי
יחידת ההורים נמצאת בסמוך לחדרי הילדים, אך המעצבת דאגה ליצור יחידה נפרדת לגמרי, מין אי נפרד, שיעניק את השקט הנדרש לחייהם האינטנסיביים של זוג שפים עם ארבעה ילדים בבית. אווירה אינטימית ונעימה בחדר היא יצרה באמצעות הנחת פרקט, יצירת מקלחת בתוך החדר עצמו, מנורות (גם הן מסין), קורות חשופות ושנדליר שגם משלב רומנטיקה בחלל.

כניסה לבית | צילום: שרון צרפתי
המגרש שעליו תכננה האדריכלית את הבית הוא האחרון במושב ספסופה, שגובל עם השמורה הסמוכה להר. כדי ליצור מרחב פרטי עוד יותר שפונה לטבע, בחרה האדריכלית לעצב את הבית בצורת L, שמטרתו להעמיד את הבית בזווית וליצור מצב שבו בני הבית לא יהיו ״חלון מול חלון״ עם השכנים הסמוכים.
נכנסים לבית בנקודה המחברת את שתי זרועות ה-L כשמשמאל נמצא החלל הציבורי הכולל את המטבח והסלון, ומימין חדרי הילדים ויחידת ההורים. בין הזרועות שוכן פטיו, שנועד לחבר את כל פונקציות הבית, ליצור פינת חמד ולהכניס את הטבע לתוך הבית ככל שניתן.
לפניות והצעות לכתבת אדריכלות ועיצוב: [email protected]
המטבח | צילום: שרון צרפתי
עוד כתבות של מאיה מזרחי
-
1.
תרבות ואמנות
אלוהים, מוסר וג'נטלמניות – כיצד אמור להיראות חינוך ילדים "ליברלי"?
-
2.
תרבות ואמנות
תמונה למחשבה: "כשהברבורים מבינים שהם חייבים למות, הם שרים במתיקות יותר מתמיד"
-
3.
תרבות ואמנות
20 אסטרטגיות צבאיות לניצחון במלחמה (וגם בחיים)
-
4.
תרבות ואמנות
תמונה למחשבה – משחק של חיים ומוות
-
5.
תרבות ואמנות
מהארכיון: הכוח של הנחמדות
למרגלות הר מירון
זוג שפים תל-אביבי החליט לשנות אווירה, לעבור לצפון ולפתוח מסעדה איכותית בצפת. הם פנו לאדריכלית יהודית שניידר כדי שתתכנן ותעצב את בית חלומותיהם. כך התמקמה לה משפחה חמה עם ארבעה בנים, שאוהבת לארח ובעיקר לאפות ולבשל, במרגלות הר מירון, בין ריחות ונופים שמספקים השראה בבית וגם בעבודה
מאיה מזרחי | 16 בספטמבר 2016 | תרבות ואמנות | 3 דק׳
המטבח | צילום: שרון צרפתי
המטבח הוא לב הבית. למרות אורח החיים האינטנסיבי של זוג השפים, הם סופגים הנאה גדולה מהשהייה במטבחם הפרטי – המקום בו בעלת הבית אופה לחם על הבוקר ומשמש כפונקציה חשובה בתכנון החלל הציבורי. המעצבת, שרצתה לתת לו את הבמה המתאימה, יצרה מרחב גדול שכולל אי, שהוא גם סוג של בר כמו במסעדות, המאפשר לבעלי הבית להיות תמיד בעמדה של מארחים, כשהם נמצאים במטבח.
אך תרבות האירוח וגופי התאורה (נקנו בסין), המזכירים את אלו של מסעדה, משתלבים עם הפשטות והמשפחתיות של חיי היום יום. האווירה היא כפרית והמטבח הוא גם מקום שבו בני הבית האחרים אוהבים לשהות, לעבוד עם המחשב הנייד או לשבת לשוחח כשחוזרים מבית הספר.

הסלון | צילום: שרון צרפתי
הסלון עוצב כך שהבית לא ייראה כמו מוזיאון, לבקשתה של בעלת הבית, ״בגלל השמחה הרבה שמביאים איתם הבנים״, מסבירה המעצבת. עם זאת, החלל מלא בפרטים עדינים, כמו מנורת הטווס, החלון הצרפתי, השז לונג העתיק של בעלת הבית והקמין. בני הבית ביקשו להימנע מעיצוב מודרני וליצור אווירה כפרית, אך עם זאת מעודנת, באמצעות הרהיטים הלבנים.

החלל הציבורי | צילום: שרון צרפתי
בשילוב עם פינת האוכל, החלל הציבורי מחולק לפינות המאפשרות למשפחה מצד אחד לשהות יחד באותו מרחב ולהרגיש את הקרבה של השני, ומצד שני למצוא שקט באחת הפינות כשצריך. החלונות מסמלים את הדואליות של הפרטי-ציבורי בצורה הטובה ביותר שכן, מצד אחד הם כמו מסגרות של תמונות שמתוכן משתקף ציור נוף שמהרהרים מולו ומשפיע על הנפש, ומצד שני, אם רוצים, כל החלונות נפתחים ונוצר מצב שבו הפטיו נהפך לחלק מהבית ומקום לאירוח.

יחידת ההורים | צילום: שרון צרפתי
יחידת ההורים נמצאת בסמוך לחדרי הילדים, אך המעצבת דאגה ליצור יחידה נפרדת לגמרי, מין אי נפרד, שיעניק את השקט הנדרש לחייהם האינטנסיביים של זוג שפים עם ארבעה ילדים בבית. אווירה אינטימית ונעימה בחדר היא יצרה באמצעות הנחת פרקט, יצירת מקלחת בתוך החדר עצמו, מנורות (גם הן מסין), קורות חשופות ושנדליר שגם משלב רומנטיקה בחלל.

כניסה לבית | צילום: שרון צרפתי
המגרש שעליו תכננה האדריכלית את הבית הוא האחרון במושב ספסופה, שגובל עם השמורה הסמוכה להר. כדי ליצור מרחב פרטי עוד יותר שפונה לטבע, בחרה האדריכלית לעצב את הבית בצורת L, שמטרתו להעמיד את הבית בזווית וליצור מצב שבו בני הבית לא יהיו ״חלון מול חלון״ עם השכנים הסמוכים.
נכנסים לבית בנקודה המחברת את שתי זרועות ה-L כשמשמאל נמצא החלל הציבורי הכולל את המטבח והסלון, ומימין חדרי הילדים ויחידת ההורים. בין הזרועות שוכן פטיו, שנועד לחבר את כל פונקציות הבית, ליצור פינת חמד ולהכניס את הטבע לתוך הבית ככל שניתן.
לפניות והצעות לכתבת אדריכלות ועיצוב: [email protected]