כניסה
הרשמה לניוזלטר

כשהמעצבת קרן גנס ומשפחתה חזרו משהות של חמש שנים בפריז, הם תהו היכן יגורו. בסוף הם קנו בית ישן, הרסו אותו עד ליסוד ובנו אותו מחדש. המעצבת כבר ידעה איך תעצב את הבית: חללים אינטימיים, משותפים ונעימים לילדים ולהורים. והיא ידעה משהו נוסף: הצבעים, הרהיטים, המנורות, ובעצם כל העיצוב יתחיל באריחים המיוחדים ממרוקו שהתאהבה בהם מיד

מאיה מזרחי | 1 בדצמבר 2015 | תרבות ואמנות | 2 דק׳

הכול התחיל בזליז׳

1-web_Assaf_Pinchuk_photographer_1811

מאז שהתחילו לבנות את הבית המעצבת ידעה שהיא רוצה ספריה גדולה בסלון. הספה הנפתחת והספות האחרות נרכשו בנסיבות שונות בתקופה שהמשפחה גרה בפריז. השולחנות הם מאינדונזיה ונרכשו ב״מרקו פולו״. השטיח מ״צמר״. המרצפות הקטנות יחסית יוצאות החוצה לאזור הפרגולה, כמו באירופה, במטרה להוסיף חמימות ולקשר את החוץ עם הפנים.

כבר בחלל הכניסה לבית אפשר להרגיש את מה שנפגוש בתוכו: דלת הכניסה המרשימה היא בעצם שתי דלתות בנות 100 שנה שחיברו אותן יחד, שכנראה היו שייכות למלון בירושלים (מהסטודיו של יאיר מור בנווה צדק). הספסל הוא מפריז, והמנורה מדמשק נרכשה בשוק הפשפשים. החצר תוכננה כמו פטיו שאפשר לראות באיטליה ובפרובנס, במטרה ליצור אווירה של רוגע ופסטורליות. ריצפת החצר מורכבת מבריקים לא סימטריים של ״Best Stones״.2-web_Assaf_Pinchuk_photographer_1982

נכנסים לבית ומשמאל מבחינים בשולחן המטבח המיוחד שמחופה כולו בזליז׳ (אריחים מרוקאיים). עשרת אלפים חתיכות זליז׳ שנעשו אחת אחת בעבודת יד והונחו אחת אחת על ידי אמן. צבעי השולחן והטקסטורה התוו את הצבעים והטונים במטבח ובשאר הבית. דוגמה בולטת היא התריסים בצבעי תכלת-אפור. המעצבת ביקשה לשדר אווירה של פרובנס שבה האדם מרגיש חצי בפנים וחצי בחוץ.

השולחן במטבח מתפקד גם כאי ומיועד לישיבה של חמישה אנשים. יש ארון על גלגלים מתחת לאי שנשלף בקלות ומאפשר ישיבה של עד 14 איש סביב השולחן. פינת הסירים היא נישה ששוברת את המראה הסגור של הארונות וגם פונקציונלית. המנורות הצהובות הן מנורות ישנות של צה״ל שהמעצבת רכשה בשוק הפשפשים וצבעה אותן.3-web_Assaf_Pinchuk_photographer_2105

חדר השינה צמוד בקירו לבית אחר ונוצרה בעיה של כיווני אוויר. המעצבת והאדריכלית פתרו אותה באמצעות יצירת חלון גדול בצד אחד ובעזרת חיבור עם חדר האמבטיה שנשאר פתוח ומכניס אור ואוויר לחדר. השידה הארוכה נועדה ליצור מקום אחסון נוסף – הידיות של המגירות (וגם אלו של כל הארונות בבית) מגיעות ממרוקו, הן עשויות עבודת יד ולכן כל אחת ייחודית. את המנורה בחדר המעצבת הרכיבה עם סוחר משוק הפשפשים. השטיחים מדמשק.4-web_Assaf_Pinchuk_photographer_2123

המרצפות באמבטיה גם הן מזליז׳ והן נמצאות גם בחדרי האמבטיה האחרים בבית. ״אלו אריחים לא אחידים שאתה מרגיש דרכם את האדם, בצבע ובצורה שפחות נמאסת״, אומרת המעצבת. ״אני מרגישה שדברים שלא נעשו בעבודת יד, הזמן שלהם כאן הוא קצר. אני אוהבת דברים שלא מתאימים בהכרח להיום, בעבודת יד אתה מרגיש את הנימה האישית״.

הכול התחיל בזליז׳

כשהמעצבת קרן גנס ומשפחתה חזרו משהות של חמש שנים בפריז, הם תהו היכן יגורו. בסוף הם קנו בית ישן, הרסו אותו עד ליסוד ובנו אותו מחדש. המעצבת כבר ידעה איך תעצב את הבית: חללים אינטימיים, משותפים ונעימים לילדים ולהורים. והיא ידעה משהו נוסף: הצבעים, הרהיטים, המנורות, ובעצם כל העיצוב יתחיל באריחים המיוחדים ממרוקו שהתאהבה בהם מיד

מאיה מזרחי | 1 בדצמבר 2015 | תרבות ואמנות | 3 דק׳

קרדיט לאדריכלית: ברוריה שקד-אוקון, קרדיט לצלם: אסף פינצ׳וק

1-web_Assaf_Pinchuk_photographer_1811

מאז שהתחילו לבנות את הבית המעצבת ידעה שהיא רוצה ספריה גדולה בסלון. הספה הנפתחת והספות האחרות נרכשו בנסיבות שונות בתקופה שהמשפחה גרה בפריז. השולחנות הם מאינדונזיה ונרכשו ב״מרקו פולו״. השטיח מ״צמר״. המרצפות הקטנות יחסית יוצאות החוצה לאזור הפרגולה, כמו באירופה, במטרה להוסיף חמימות ולקשר את החוץ עם הפנים.

כבר בחלל הכניסה לבית אפשר להרגיש את מה שנפגוש בתוכו: דלת הכניסה המרשימה היא בעצם שתי דלתות בנות 100 שנה שחיברו אותן יחד, שכנראה היו שייכות למלון בירושלים (מהסטודיו של יאיר מור בנווה צדק). הספסל הוא מפריז, והמנורה מדמשק נרכשה בשוק הפשפשים. החצר תוכננה כמו פטיו שאפשר לראות באיטליה ובפרובנס, במטרה ליצור אווירה של רוגע ופסטורליות. ריצפת החצר מורכבת מבריקים לא סימטריים של ״Best Stones״.2-web_Assaf_Pinchuk_photographer_1982

נכנסים לבית ומשמאל מבחינים בשולחן המטבח המיוחד שמחופה כולו בזליז׳ (אריחים מרוקאיים). עשרת אלפים חתיכות זליז׳ שנעשו אחת אחת בעבודת יד והונחו אחת אחת על ידי אמן. צבעי השולחן והטקסטורה התוו את הצבעים והטונים במטבח ובשאר הבית. דוגמה בולטת היא התריסים בצבעי תכלת-אפור. המעצבת ביקשה לשדר אווירה של פרובנס שבה האדם מרגיש חצי בפנים וחצי בחוץ.

השולחן במטבח מתפקד גם כאי ומיועד לישיבה של חמישה אנשים. יש ארון על גלגלים מתחת לאי שנשלף בקלות ומאפשר ישיבה של עד 14 איש סביב השולחן. פינת הסירים היא נישה ששוברת את המראה הסגור של הארונות וגם פונקציונלית. המנורות הצהובות הן מנורות ישנות של צה״ל שהמעצבת רכשה בשוק הפשפשים וצבעה אותן.3-web_Assaf_Pinchuk_photographer_2105

חדר השינה צמוד בקירו לבית אחר ונוצרה בעיה של כיווני אוויר. המעצבת והאדריכלית פתרו אותה באמצעות יצירת חלון גדול בצד אחד ובעזרת חיבור עם חדר האמבטיה שנשאר פתוח ומכניס אור ואוויר לחדר. השידה הארוכה נועדה ליצור מקום אחסון נוסף – הידיות של המגירות (וגם אלו של כל הארונות בבית) מגיעות ממרוקו, הן עשויות עבודת יד ולכן כל אחת ייחודית. את המנורה בחדר המעצבת הרכיבה עם סוחר משוק הפשפשים. השטיחים מדמשק.4-web_Assaf_Pinchuk_photographer_2123

המרצפות באמבטיה גם הן מזליז׳ והן נמצאות גם בחדרי האמבטיה האחרים בבית. ״אלו אריחים לא אחידים שאתה מרגיש דרכם את האדם, בצבע ובצורה שפחות נמאסת״, אומרת המעצבת. ״אני מרגישה שדברים שלא נעשו בעבודת יד, הזמן שלהם כאן הוא קצר. אני אוהבת דברים שלא מתאימים בהכרח להיום, בעבודת יד אתה מרגיש את הנימה האישית״.

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך
שתפו: