כניסה
הרשמה לניוזלטר

בשנים האחרונות פותחו טכנולוגיות חדשות המאפשרות להנדס את הצמחים, את הירקות וגם את בעלי החיים שאנו אוכלים. האם השינויים הגנטיים שהתקבלו עלולים להיות מסוכנים? האם מישהו מפקח על זה? ומה קורה בישראל?

רקפת תבור | 9 בינואר 2023 | מדע וטכנולוגיה | 14 דק׳

טכנולוגיות חדשות להנדסה גנטית של מזון נכנסות כעת בקצב הולך וגובר. מי מפקח על זה?

מאות שנים עסק האדם ב"הכלאה". הוא זיווג באופן מלאכותי בין מינים דומים יחסית של צמחים בתקווה שמהזרע המאוחד שלהם יגדל צמח בעל תכונות טובות יותר, כזה שיהיה מסוגל לעמוד בפני מחלות ולהניב יבול רב יותר. כך נוצרה למשל החיטה המודרנית שאנו מכירים.

אבל האדם לא הסתפק בכך. בסוף שנות ה-90, הודות להתקדמות הטכנולוגיה, הוא עבר לעשות הנדסה גנטית (GMO) של צמחים. לאחר שנמצא בחיידק כלשהו גן מסוים המייצר תכונה רצויה, הגן הוכנס לזרע של צמח. כך נבט צמח בעל תכונה משופרת. התוצר הראשון היה עגבנייה של חברת קלגן האמריקנית (Flavr Savr) ש"כוח העל" שלה היה חיי מדף ארוכים, הודות לגן המעכב את תהליכי הריקבון שלה. אחריה הופיעו תוצרי GMO רבים אחרים: סויה, תירס, קנולה, אורז, חיטה, תפו"א ועוד. אצל רבים מהם "כוח העל" היה עמידות רבה יותר בפני חומרי הדברה או מחלות.

אלא שהאדם לא הסתפק גם בזה, וכעת אנו נכנסים לשלב חדש בו נעשה שימוש בטכנולוגיה המאפשרת לחתוך ישירות את הגנום של הזרע בנקודה ספציפית, ולשנות את המידע הגנטי באותה נקודה. הודות לטכנולוגיה החלו ביפן לשפר לא רק צמחים, אלא גם בעלי חיים. חוקרים יפנים פיתחו ב-2021 שני סוגים חדשים של דגים – דג אחד מסוג דניס אדום הגדל בשיעור של 20 עד 60 אחוז יותר ביחס לדגי דניס רגילים, עקב נטרול גן האחראי להגבלת גדילת השרירים שלו; ודג שני מסוג Torafugu (קרוב משפחה של ה"אבו-נפחא") הגדל במשקלו בשיעור של 90 אחוז יותר ביחס לאחיו הרגילים, עקב הסרת גנים האחראים לתחושת שובע. הדג מרגיש "רעב כל הזמן", אוכל ואוכל, וכתוצאה מכך גדל מהר יותר.

איור: מגזין אפוק

שתפו: