כניסה
הרשמה לניוזלטר

מדוע אנשים מסוימים נדבקים ואחרים לא, כיצד הפסיכולוגיה שלנו משפיעה על עוצמת המחלה והאם ניתן לשלוט בה?

רקפת תבור | 11 בפברואר 2020 | מדע וטכנולוגיה | 12 דק׳

הפסיכולוגיה של המחלה

החורף הגיע ואיתו הגשמים, הקור והמחלות. הראשונה שהביאה שפעת לבית משפחת רם הייתה אביגיל בת הארבע. תהליך ההחלמה היה ארוך ומתיש – חמישה ימים של חום גבוה וכאב בכל הגוף. הצטרף אליה בר בן השבע, אבל הוא חווה זאת יותר בקלות. השפעת עברה אצלו תוך יומיים וגם החום היה פחות גבוה. הבא בתור היה ניר, האבא. הוא כמעט לא יצא מהמיטה במשך ארבעה ימים והכאבים היו נוראיים. טלי, האימא, לקחה מכל זה בעיקר את ההצטננות ואת השיעולים, אבל בגדול הצליחה לתפקד כל הימים האלו. בניגוד חד אליהם, לעומר בן התשע זה בכלל לא הגיע.

איך קורה שאותו נגיף מסתובב בבית, אבל לחלק הוא לא מצליח להגיע ואילו את האחרים הוא משבית לחלוטין? עד לאחרונה תשובת המדע הייתה כל כולה קשורה בפיזיולוגיה: גורמים רבים משחקים כאן תפקיד – הגנים, המצב הכללי של מערכת החיסון, התזונה, הכושר הגופני ועוד. אולם בשנים האחרונות הולך ומתבהר שמעבר לגורמים הפיזיולוגיים, גם למחשבות שלנו, ולאופן בו אנחנו תופסים את מצב המחלה יש משקל חשוב בתהליכים הקובעים האם המחלה תתפוס אותנו ועד כמה קשה היא תכה בנו.

תמונה: Shutterstock

שתפו: