אנשים רבים מתייחסים לתורת האבולוציה כאמת שאין עליה עוררין, אך ככל שחולף הזמן נחשפים חורים נוספים בתיאוריה. איך קרה שכל כך מהר אימצנו תיאוריה שכבר בתקופתו של דרווין היו ספקות לגביה?
רקפת תבור | 9 בדצמבר 2019 | מדע וטכנולוגיה | 20 דק׳
האם דרווין טעה?
קשה לחשוב על תיאוריה מדעית שהצליחה להשפיע על ההשקפה האנושית כמו שהצליחה תורתו של דרווין. מאז שפורסמה באמצע המאה ה-19 היא עיצבה את האופן שבו אנחנו תופסים את עצמנו ואת היחסים שלנו עם העולם, וכבר עשורים רבים שהיא מקובלת בערוצים רבים כאמת שאין עליה מחלוקת. תלמידי חטיבות הביניים בישראל ובעולם לומדים על התפתחות המינים[1], וכשאני שואלת מדענים לגבי הכוחות הפועלים מאחורי התפתחות התאים והרקמות, התשובה המוכנה והמובנת מאליה היא "אבולוציה" – מעין כוח סמוי אך מוכר המנהל את העולם.
אחד הדברים שבולטים בתיאוריה הזו, לפחות בגרסתה המקורית, היא הפשטות שלה. בבסיסה, היא נשענת על ההנחה שכל החי והצומח שאנחנו רואים בעולם התחיל מאב קדמון יחיד ומשותף. אם נרד לפרטי העלילה, זה אומר שהחיים התפתחו בהדרגה, שלב אחר שלב, מיצורים חד תאיים שחיו במים ליצורים רב תאיים שמאוחר יותר עברו ליבשה, התפתחו לזוחלים ובהמשך הופיעו היונקים ומשם הקופים והלאה אלינו – לבני האדם.
למעשה, התיאוריה טוענת שכדי להסביר את ההתפתחות של כל היופי, העושר והתחכום שאנחנו רואים בטבע, צריכים להתקיים שני עקרונות מנחים בלבד: הראשון הוא שיתחוללו שינויים אקראיים בתכונותיהם של היצורים השונים שיניעו את תהליכי ההתפתחות שלהם. היום השינויים האקראיים מוכרים בשם "מוטציות אקראיות", ובזכותם, לפי דרווין, יצורים שחיו במים יכולים להתפתח ליצורים שזוחלים על היבשה, ובהמשך אף לבני אדם.
רוצה לקרוא עוד?
להמשך קריאה הירשמו או התחברו
תמונה: Shutterstock
