הקשר בין צליל וצורה ובין קול וחומר ריתק את בני האדם משחר התרבות האנושית: מהפירמידות של מצרים העתיקה ועד הכנסייה של ימי הביניים, מתגלים עקבות של ידע קדום שהמדע המודרני רק מתחיל לחקור
יערה ארגוב | 16 בדצמבר 2018 | מדע וטכנולוגיה | 7 דק׳
מה ידעו המצרים הקדמונים שאנחנו לא?
כנסיית רוזלין (Rosslyn) הסקוטית הסמוכה לעיר אדינבורו התפרסמה בעולם ב-2006 בעקבות הסרט "קוד דה-וינצ'י" שצולם בה, בכיכובו של תום הנקס. הכנסייה, שנוסדה ב-1446, מלאה בפסלים של מלאכים ואנשים המנגנים מזמורים לאל. מעליהם, לאורך התקרה, יש קוביות מפוסלות עם סמלים מסתוריים. שנים לא היה ברור מה מוצג בהם, עד שבמחצית השנייה של המאה ה-20, המוסיקאי הסקוטי תומס ג'יי מיטשל חקר את הסמלים המסתוריים, ולבסוף הצליח לפענח את סודם: הוא גילה שהם מציגים תווים של יצירה מוסיקלית.
מיטשל הבין כי כל אחד מהציורים מייצג צורה של צליל הנוצרת באופן טבעי באוויר כאשר מנגנים תו בתדר מסוים. אלו לא היו סמלים שרירותיים שהמציא אדם כלשהו, אלא יצירה מדויקת של הטבע. בשנת 2006, בנו של תומאס מיטשל, סטיוארט מיטשל, הגדיל לעשות וארגן פרויקט שחזור בכנסייה עצמה. מקהלה בסגנון ימי הביניים ביצעה את המזמור הקדוש הרשום על התקרה, בליווי כלי נגינה מסורתיים.
רוצה לקרוא עוד?
להמשך קריאה הירשמו או התחברו
