שוב אתם עומדים מול השידה ולא זוכרים מדוע הגעתם אליה או מה רציתם לקחת ממנה. מחקר חדש שפורסם במגזין Neuron מציע שבחלק מהמקרים השכחה שלנו אינה מקרית כלל וכלל. היא תוצאה של מנגנון יזום של המוח – מנגנון שעוזר לנו להגיע להחלטות חכמות יותר.

כשאנחנו חושבים על זיכרון טוב זה בדרך כלל קשור ליכולת לזכור פרטים רבים בצורה מדויקת, למשך תקופות ממושכות. גם בקהילה המדעית חשבו במשך שנים שחוסר יכולת להיזכר בפרטים מבטאת כישלון של מנגנוני המוח האחראים לאחסון הזיכרון ולשליפתו.

שני חוקרים מאוניברסיטת טורונטו, פרופ' משנה בלייק ריצ'רדס ופרופ' משנה פול פרנקלנד, מציעים במאמר סקירה חדש (Neuron, 2017) שבמקרים רבים השכחה היא דווקא תוצאה של מנגנון חשוב ויזום במוח, והיא עוזרת לנו לקבל החלטות חכמות יותר.

"חשוב שהמוח ישכח פרטים שכבר אינם רלוונטיים ובמקומם יתמקד בדברים שיעזרו לנו לקבל החלטות", מסביר פרופ' ריצ'רדס בהודעה לעיתונות. "אם אתה מנסה לנווט את המהלכים שלך והמוח מביא כל הזמן זיכרונות רבים ואולי אף סותרים, זה יקשה עליך לקבל החלטות מבוססות".

החוקרים סקרו במאמר שלהם מגוון מחקרים מהשנים האחרונות – הן כאלו המתמקדים בתהליכי הזיכרון והן במחקרים מאוחרים יחסית, המתמקדים במנגנוני השכחה. החוקרים מתייחסים לשני מנגנונים מרכזיים המעורבים בשכחה: אחד קשור להחלשה, ואף לניתוק של קשרים סינפטיים שתאי המוח יוצרים בינם לבין עצמם, קשרים שבהם אנחנו מקודדים את הזיכרונות.

מנגנון שני של שכחה פועל עם יצירתם של נוירונים חדשים במוח, בעזרתם של תאי הגזע של המוח. תאי הגזע האלו פועלים בהיפוקמפוס – אזור האחראי לרכישת זיכרונות חדשים. כשנוצר תא עצב חדש הוא משתלב עם התאים שבסביבתו בעזרת קשרים שהוא יוצר עמם. הקשרים החדשים האלו מעצבים מחדש את מכלול הקשרים הקיימים בהיפוקמפוס, וכך בעצם מחליפים קשרים – זיכרונות – קודמים, שכעת כבר קשים יותר לגישה.

שני החוקרים גם טוענים שהאיזון הנכון בין הזיכרון לשכחה עוזר לנו לקבל החלטות מושכלות יותר, כשאנחנו מצליחים להכליל אירועים לתמונה ממצה כוללת, במקום שנזכור את מגוון הפרטים הקטנים הקשורים אליהם.

The Persistence and Transience of Memory (University of Toronto)