היצור שחי לנצח חשבתם פעם על האפשרות לחיות לנצח? על האפשרות לא להזדקן לעולם? אז מתברר…
רקפת תבור | 15 בספטמבר 2016 | מדע וטכנולוגיה | 2 דק׳
חטיפי מדע ומעבר | היצור שחי לנצח
היצור שחי לנצח
חשבתם פעם על האפשרות לחיות לנצח? על האפשרות לא להזדקן לעולם? אז מתברר שיש יצור ימי כלשהו שממש מצליח לחיות כך. זוהי ההידרה, היא מגיעה לאורך של עד כסנטימטר ומרבית גופה מורכב מתאי גזע עובריים, כמו אלו שמופיעים אצל העוברים האנושיים שלנו רק בימים הראשונים להתפתחותם. וזה בדיוק סוד הקסם שלה – התאים האלו יכולים להתחלק ולהתחדש ללא סוף.
כשפרופ' דניאל מרטינז גידל מעל 2,200 מהן בתנאים אידיאליים מבחינתן, הוא גילה שהן לא מזדקנות. גם אחרי שמונה שנים שיעור התמותה שלהן נותר זהה – 1:167 מדי שנה, ולא משנה מה גילן.
מוסיקה קלאסית משפיעה על תפעול הגנים

תמונה: Fotolia
תרומתה החיובית של המוסיקה הקלאסית לתפקוד המוח שלנו מוכרת כבר כמה שנים. לאחרונה, צוות חוקרים מפינלנד הצליח להדגים איך זה בדיוק קורה. באמצעות בדיקות דם הם ראו כיצד מוסיקה קלאסית גורמת לגנים מסוימים בתאים שלנו להגביר את קצב הייצור שלהם. כך מתברר שגנים שתורמים ללמידה ולזיכרון מופעלים יותר בעקבות האזנה למוסיקה קלאסית או נגינה שלה, בשעה שגנים אחרים המעורבים בהתנוונות המוח מושתקים באותם מצבים.
קריאת ספרים -> חיים ארוכים יותר

תמונה: Fotolia
חדשות טובות לחובבי הספרים: מחקר חדש באוניברסיטת ייל, שבו השתתפו יותר מ-3,600 נבדקים מעל גיל 50, גילה שאלו הנוהגים לקרוא לפחות חצי שעה ביום נהנים מתוחלת חיים ארוכה בכשנתיים. היתרון הזה קשור בעיקר לספרים – בקרב קוראי עיתונים ומגזינים לא התגלו הבדלים משמעותיים שכאלו.
תעלומה רפואית: ״צלילות סופנית״

תמונה: Fotolia
ברור לנו שהתפקוד הקוגנטיבי שלנו תלוי במוח. דיבור, זיכרון ותפישה תלויים לחלוטין בתפקוד הנוירונים שמרכיבים את פעילות המוח. אבל מה אם נגלה מקרים שבהם המוח ניזוק בצורה מכרעת אך בכל זאת האדם מגלה יכולת מפתיעה, זמנית אמנם, לתקשר עם הסובבים אותו ולהיזכר בימים עברו?
התופעה המכונה ״צלילות סופנית״ מתייחסת לאנשים על ערש דווי, שמוחם פגוע באופן חמור ובלתי הפיך, למשל מאלצהיימר, מגידול ממאיר או משבץ, שזוכים לפתע לכמה רגעים של צלילות. הנה שתי דוגמאות:
סרטן הריאות של דיוויד כבר פלש למוחו וגרם לו נזק הרסני, כתב הרופא שלו במגזין Time. בהתחלה המשפטים שלו היו מבולבלים, בהמשך הוא הפסיק לדבר ובסוף אפילו הפסיק לנוע. אך לפתע, למשך חמש דקות של חסד, הוא זכה להיפרד מאשתו ומילדיו בשיחה קולחת ומלאת חיוכים. מיד אחר כך איבד שוב את הכרתו ונפטר תוך פחות משעה.
אחרי תשע שנים שסבלה מאלצהיימר וחלקים ניכרים ממוחה כבר הצטמקו והתנוונו, החולה בת ה-92 כבר לא זיהתה אף אחד מיקיריה, שלא לדבר על מודעות לעצמה ולסביבתה, נכתב במאמר אקדמי. אך לפתע, כיממה לפני מותה, לא רק שזיהתה את בנה, אלא גם ידעה לספר לו היכן היא נמצאת ואת גילה המדויק.
איך זה קורה? רבים מהחוקרים בתחום נאלצים להתייחס לזה כאל תעלומה רפואית. פרופ' אלכסנדר בת'יאני מאוניברסיטת וינה מציע שאולי זה קשור לקיומה של נשמה שלקראת המוות משתחררת מכבלי הגוף ומצליחה להשפיע עליו על אף המגבלות.
הידרה | תמונה: Stephen Friedt-Wikipedia
עוד כתבות של רקפת תבור
-
1.
מדע וטכנולוגיה
תרופת הפלא שאולי אינה פלאית כל כך
-
2.
מדע וטכנולוגיה
הוא נחשב לגאון מתמטי. הבעיה היחידה: כמעט ואין לו מוח
-
3.
מדע וטכנולוגיה
תסמונת הלב השבור – כשהפרידה הקשה משנה פיזית את מבנה הלב
-
4.
מדע וטכנולוגיה
"איפה אין פרסומות? בחלומות". אז זהו, כבר יש
-
5.
מדע וטכנולוגיה
ההוביטים – דמויות בדיוניות או מין אנושי חי וקיים?
עוד כתבות במדע וטכנולוגיה
-
מדוע מדענים בנאס"א רוצים לשלוח לחוצנים מסר הכולל את מבנה הדי-אן-אי שלנו?
מאיה מזרחי
-
"מצאנו שיותר מרבע מהבחירות הלאומיות במדינות שונות בעולם הוכרעו על ידי אלגוריתם החיפוש של גוגל. זו עובדה מפחידה"
יאן יקיאלק
-
"אתם מה שאתם אוכלים": כיצד מזון יכול להשפיע על המנגנון הגנטי שלנו
רקפת תבור
-
תמיד חשבנו שאנחנו רואים במדויק את המציאות העכשווית – חוקרי מוח טוענים שהטעו אותנו
רקפת תבור
-
"אנחנו עומדים מול משהו ממכר מאוד שסוגר עלינו מכל הכיוונים"
רקפת תבור
חטיפי מדע ומעבר | היצור שחי לנצח
היצור שחי לנצח חשבתם פעם על האפשרות לחיות לנצח? על האפשרות לא להזדקן לעולם? אז מתברר…
רקפת תבור | 15 בספטמבר 2016 | מדע וטכנולוגיה | 15 דק׳
הידרה | תמונה: Stephen Friedt-Wikipedia
היצור שחי לנצח
חשבתם פעם על האפשרות לחיות לנצח? על האפשרות לא להזדקן לעולם? אז מתברר שיש יצור ימי כלשהו שממש מצליח לחיות כך. זוהי ההידרה, היא מגיעה לאורך של עד כסנטימטר ומרבית גופה מורכב מתאי גזע עובריים, כמו אלו שמופיעים אצל העוברים האנושיים שלנו רק בימים הראשונים להתפתחותם. וזה בדיוק סוד הקסם שלה – התאים האלו יכולים להתחלק ולהתחדש ללא סוף.
כשפרופ' דניאל מרטינז גידל מעל 2,200 מהן בתנאים אידיאליים מבחינתן, הוא גילה שהן לא מזדקנות. גם אחרי שמונה שנים שיעור התמותה שלהן נותר זהה – 1:167 מדי שנה, ולא משנה מה גילן.
מוסיקה קלאסית משפיעה על תפעול הגנים

תמונה: Fotolia
תרומתה החיובית של המוסיקה הקלאסית לתפקוד המוח שלנו מוכרת כבר כמה שנים. לאחרונה, צוות חוקרים מפינלנד הצליח להדגים איך זה בדיוק קורה. באמצעות בדיקות דם הם ראו כיצד מוסיקה קלאסית גורמת לגנים מסוימים בתאים שלנו להגביר את קצב הייצור שלהם. כך מתברר שגנים שתורמים ללמידה ולזיכרון מופעלים יותר בעקבות האזנה למוסיקה קלאסית או נגינה שלה, בשעה שגנים אחרים המעורבים בהתנוונות המוח מושתקים באותם מצבים.
קריאת ספרים -> חיים ארוכים יותר

תמונה: Fotolia
חדשות טובות לחובבי הספרים: מחקר חדש באוניברסיטת ייל, שבו השתתפו יותר מ-3,600 נבדקים מעל גיל 50, גילה שאלו הנוהגים לקרוא לפחות חצי שעה ביום נהנים מתוחלת חיים ארוכה בכשנתיים. היתרון הזה קשור בעיקר לספרים – בקרב קוראי עיתונים ומגזינים לא התגלו הבדלים משמעותיים שכאלו.
תעלומה רפואית: ״צלילות סופנית״

תמונה: Fotolia
ברור לנו שהתפקוד הקוגנטיבי שלנו תלוי במוח. דיבור, זיכרון ותפישה תלויים לחלוטין בתפקוד הנוירונים שמרכיבים את פעילות המוח. אבל מה אם נגלה מקרים שבהם המוח ניזוק בצורה מכרעת אך בכל זאת האדם מגלה יכולת מפתיעה, זמנית אמנם, לתקשר עם הסובבים אותו ולהיזכר בימים עברו?
התופעה המכונה ״צלילות סופנית״ מתייחסת לאנשים על ערש דווי, שמוחם פגוע באופן חמור ובלתי הפיך, למשל מאלצהיימר, מגידול ממאיר או משבץ, שזוכים לפתע לכמה רגעים של צלילות. הנה שתי דוגמאות:
סרטן הריאות של דיוויד כבר פלש למוחו וגרם לו נזק הרסני, כתב הרופא שלו במגזין Time. בהתחלה המשפטים שלו היו מבולבלים, בהמשך הוא הפסיק לדבר ובסוף אפילו הפסיק לנוע. אך לפתע, למשך חמש דקות של חסד, הוא זכה להיפרד מאשתו ומילדיו בשיחה קולחת ומלאת חיוכים. מיד אחר כך איבד שוב את הכרתו ונפטר תוך פחות משעה.
אחרי תשע שנים שסבלה מאלצהיימר וחלקים ניכרים ממוחה כבר הצטמקו והתנוונו, החולה בת ה-92 כבר לא זיהתה אף אחד מיקיריה, שלא לדבר על מודעות לעצמה ולסביבתה, נכתב במאמר אקדמי. אך לפתע, כיממה לפני מותה, לא רק שזיהתה את בנה, אלא גם ידעה לספר לו היכן היא נמצאת ואת גילה המדויק.
איך זה קורה? רבים מהחוקרים בתחום נאלצים להתייחס לזה כאל תעלומה רפואית. פרופ' אלכסנדר בת'יאני מאוניברסיטת וינה מציע שאולי זה קשור לקיומה של נשמה שלקראת המוות משתחררת מכבלי הגוף ומצליחה להשפיע עליו על אף המגבלות.