השינויים הפיזיולוגיים המהירים שחוותה ד"ר רנקין גרמו לה להתפקס. היא אחזה בהגה והביאה את המכונית בבטחה לצד הכביש המהיר, מבלי להיפגע או לפגוע בכלי רכב אחר. "כשהגעתי לשולי הכביש המהיר גופי היה מחוץ לסכנה, ולכן בעולם אידיאלי, אם חוקרים היו עוקבים אחריי הם היו מבחינים שתוך 90 שניות, רמות הורמוני הלחץ שלי התחילו לרדת, הסימנים החיוניים שלי התייצבו, ומערכת העצבים שלי חזרה למצב רגיל. אבל זה לא מה שקרה. כשישבתי שם, רועדת מעומס האדרנלין ששטף את גופי, הדמיון שלי לא הפסיק לפעול ומוחי התחיל לייצר תמונות של כל הדברים העלולים להשתבש כעת. הנה שידור חוזר של מה שעבר במוחי: אפספס את ההרצאה שלי וכולם יכעסו עליי; אאכזב את מארגני האירוע ואת כל חולי הסרטן שהמתינו להגעתי; כולם יחשבו שאני לא אמינה ולא יזמינו אותי יותר; אתקע בכביש המהיר הזה כל הלילה, בקור מקפיא ללא חימום; ועוד".