כניסה
הרשמה לניוזלטר

יחסים בעבודה

צוות אפוק | 11 באפריל 2019 | פסיכולוגיה | 2 דק׳

נקודה למחשבה: אל תתנדבו לסייע לקולגות שלכם בעבודה

הנה סיטואציה שרוב הישראלים נתקלו בה בעבר. קבוצה של מטיילים הולכת בשביל מסומן בהרי הנגב. ואז, מגיע רגע שנוצר לפתע "פקק תנועה" אנושי, לרוב בשל מקטע דרך מאתגר שהתנועה בו איטית יותר. אולי זו ירידה חלקלקה, אולי זו עלייה מאתגרת הדורשת שימוש בארבעת הגפיים. אתה נעצר, מהסס, מתייצב ומנסה לחשב את הצעד הבא. בדיוק ברגע שאתה מרוכז כמו פנתר ומתכונן לצאת לזינוק מופיעה מולך יד. יד שבוודאות אינה שלך והיא רוצה ממך משהו. היא רוצה שתתפוס בה, שתשליך הצידה את התכנון המדויק שעליו חשבת ושתסמוך עליה שתיקח אותך למקום מבטחים.

אחרי שנייה או שתיים של בלבול, אתה עושה החלטה מושכלת. היד חזקה מספיק והסיכון קטן. אולי זה יעבוד. ננסה, למה לא? אבל גם יכול להיות שתרגיש אחרת – שהיד המושטת דווקא מערערת לך את הביטחון ושאתה מעדיף להישאר נאמן לארבעת גפיך. אולי אתה נהנה מהאתגר ורוצה שיניחו לך לבדך, ואולי אפילו אינך חווה אתגר ופשוט רוצה להמשיך בדרכך בלי הפרעה.

במחקר שפורסם בירחון Journal of Applied Psychology חוקרים מאוניברסיטת מישיגן ניסו להבין האם התגייסות לעזרה לעמית בעבודה משיגה תוצאות טובות. החוקרים עקבו במשך שבועיים אחרי 54 עובדים שעבדו במשרה מלאה בתחומים שונים. המשתתפים בניסוי התבקשו לתעד במשך עשרה ימי עבודה את כל הפעמים בהם עזרו לעמיתיהם ולפרט לגבי המקרים. הם נשאלו בין השאר האם הם עזרו מיוזמתם או בעקבות בקשה, מה היו תוצאות העזרה ואיך הם הרגישו לאחר מכן.

החוקרים אספו בסך הכול 232 תיעודים של הגשת עזרה. הם הבחינו שבכל הפעמים בהם המשתתפים בניסוי עזרו מבלי שנתבקשו, הסיכוי שיזכו ל"תודה" היה קטן הרבה יותר לעומת הפעמים שבהן התבקשו לעזור. והרגשתם לאחר מכן גם הייתה פחות טובה מאשר אם לא היו עוזרים כלל. יום לאחר מכן, הם הרגישו פחות רצון להיות מעורבים בעבודה ופחות רצון להתחבר עם אחרים. המסקנה: לא צריך להתנדב לתת עזרה, אלא להמתין שיבקשו אותה.

פענוח המנגנון האנושי המונע מאנשים להכיר תודה על עזרה שנכפית עליהם בלי שביקשו, לא היה נושא המחקר, מסביר בראיון ל-HBR פרופ' ראסל ג'ונסון מאוניברסיטת מישיגן, אבל לחוקרים יש בכל זאת מספר תובנות והמלצות בעקבות מה שלמדו. לדוגמה, מה עליך לעשות כשאתה רואה עמית לעבודה הנאבק בבעיה או בקושי ועדיין לא מבקש עזרה? ג'ונסון מציע שבמקום לקפוץ ולהתערב, פשוט לשאול בעדינות ובענווה – "האם יש משהו שאני יכול לעשות כדי לעזור?" עוד הוא ממליץ לשים לב לטון הדיבור. לא להיות ביקורתי או מתנשא או חסר סובלנות, וליתר ביטחון להתכונן לגרוע מכל –תשובה שלילית.

עוד גילה המחקר כי במרבית הפעמים כשהמשתתפים עזרו בלי שנתבקשו לכך, הם גילו כי לא היה להם את כל הידע וההבנה הדרושים, לא לגבי הקושי המדויק של האדם לו עזרו, ולא לגבי הבעיה עצמה שהוא למעשה הכיר טוב מהם. הם גם לא ידעו האם עזרתם תגרום לו להרגיש טוב או רע ולעתים טעו לגמרי בפרשנותם לסיטואציה.


*המחקר:

The benefits of receiving gratitude for helpers: A daily investigation of proactive and reactive helping at work, Lee, Johnson, Bradburn, Lin, Journal of Applied Psychology, 2018

שתפו את הכתבה:

נקודה למחשבה: אל תתנדבו לסייע לקולגות שלכם בעבודה

יחסים בעבודה

צוות אפוק | 11 באפריל 2019 | פסיכולוגיה | 13 דק׳

תמונה: Fotolia

הנה סיטואציה שרוב הישראלים נתקלו בה בעבר. קבוצה של מטיילים הולכת בשביל מסומן בהרי הנגב. ואז, מגיע רגע שנוצר לפתע "פקק תנועה" אנושי, לרוב בשל מקטע דרך מאתגר שהתנועה בו איטית יותר. אולי זו ירידה חלקלקה, אולי זו עלייה מאתגרת הדורשת שימוש בארבעת הגפיים. אתה נעצר, מהסס, מתייצב ומנסה לחשב את הצעד הבא. בדיוק ברגע שאתה מרוכז כמו פנתר ומתכונן לצאת לזינוק מופיעה מולך יד. יד שבוודאות אינה שלך והיא רוצה ממך משהו. היא רוצה שתתפוס בה, שתשליך הצידה את התכנון המדויק שעליו חשבת ושתסמוך עליה שתיקח אותך למקום מבטחים.

אחרי שנייה או שתיים של בלבול, אתה עושה החלטה מושכלת. היד חזקה מספיק והסיכון קטן. אולי זה יעבוד. ננסה, למה לא? אבל גם יכול להיות שתרגיש אחרת – שהיד המושטת דווקא מערערת לך את הביטחון ושאתה מעדיף להישאר נאמן לארבעת גפיך. אולי אתה נהנה מהאתגר ורוצה שיניחו לך לבדך, ואולי אפילו אינך חווה אתגר ופשוט רוצה להמשיך בדרכך בלי הפרעה.

במחקר שפורסם בירחון Journal of Applied Psychology חוקרים מאוניברסיטת מישיגן ניסו להבין האם התגייסות לעזרה לעמית בעבודה משיגה תוצאות טובות. החוקרים עקבו במשך שבועיים אחרי 54 עובדים שעבדו במשרה מלאה בתחומים שונים. המשתתפים בניסוי התבקשו לתעד במשך עשרה ימי עבודה את כל הפעמים בהם עזרו לעמיתיהם ולפרט לגבי המקרים. הם נשאלו בין השאר האם הם עזרו מיוזמתם או בעקבות בקשה, מה היו תוצאות העזרה ואיך הם הרגישו לאחר מכן.

החוקרים אספו בסך הכול 232 תיעודים של הגשת עזרה. הם הבחינו שבכל הפעמים בהם המשתתפים בניסוי עזרו מבלי שנתבקשו, הסיכוי שיזכו ל"תודה" היה קטן הרבה יותר לעומת הפעמים שבהן התבקשו לעזור. והרגשתם לאחר מכן גם הייתה פחות טובה מאשר אם לא היו עוזרים כלל. יום לאחר מכן, הם הרגישו פחות רצון להיות מעורבים בעבודה ופחות רצון להתחבר עם אחרים. המסקנה: לא צריך להתנדב לתת עזרה, אלא להמתין שיבקשו אותה.

פענוח המנגנון האנושי המונע מאנשים להכיר תודה על עזרה שנכפית עליהם בלי שביקשו, לא היה נושא המחקר, מסביר בראיון ל-HBR פרופ' ראסל ג'ונסון מאוניברסיטת מישיגן, אבל לחוקרים יש בכל זאת מספר תובנות והמלצות בעקבות מה שלמדו. לדוגמה, מה עליך לעשות כשאתה רואה עמית לעבודה הנאבק בבעיה או בקושי ועדיין לא מבקש עזרה? ג'ונסון מציע שבמקום לקפוץ ולהתערב, פשוט לשאול בעדינות ובענווה – "האם יש משהו שאני יכול לעשות כדי לעזור?" עוד הוא ממליץ לשים לב לטון הדיבור. לא להיות ביקורתי או מתנשא או חסר סובלנות, וליתר ביטחון להתכונן לגרוע מכל –תשובה שלילית.

עוד גילה המחקר כי במרבית הפעמים כשהמשתתפים עזרו בלי שנתבקשו לכך, הם גילו כי לא היה להם את כל הידע וההבנה הדרושים, לא לגבי הקושי המדויק של האדם לו עזרו, ולא לגבי הבעיה עצמה שהוא למעשה הכיר טוב מהם. הם גם לא ידעו האם עזרתם תגרום לו להרגיש טוב או רע ולעתים טעו לגמרי בפרשנותם לסיטואציה.


*המחקר:

The benefits of receiving gratitude for helpers: A daily investigation of proactive and reactive helping at work, Lee, Johnson, Bradburn, Lin, Journal of Applied Psychology, 2018

שתפו את הכתבה:

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך
כיצד לאהוב, אחרת

מאיה מזרחי

כמעט בכל סדרה שנבחר לצפות בה, אם זאת סדרת אקשן או קומדיה, יופיע סיפור רומנטי שנבנה לאט לאט בקרב הגיבורים הראשיים. האהבה הרומנטית, כך אנחנו לומדים...

כיצד להתגבר על עצלות

מאיה מזרחי

בשנים האחרונות ראו אור מאמרים וספרים שרמזו לנו כי עצלות טובה לנו. "מדוע עצלנות בעצם טובה לך", נכתב במאמר במגזין Time באוגוסט 2018 [ref]CHRIS BAILEY,...

מהארכיון: כיצד לטפח את הנשמה

ג'יימס סייל

כשבני היה בין גיל שבע לגיל עשר הוא הפך פנטי לספרי "הארי פוטר". עקב כך יכולות הקריאה והדמיון שלו השתפרו פלאים. לא יכולתי לדעת שכאשר יגיע...

האתיקה של הקאובויים – מה אפשר ללמוד מקוד ההתנהגות של המערב הפרוע

דינה גורדון

מאז שאן מור (Ann Moore) החלה ללמד, היא הרגישה שהיא לא רק מורה, אלא מגשימה שליחות אמיתית בחייה. היא...

תסמונת הלב השבור – כשהפרידה הקשה משנה פיזית את מבנה הלב

רקפת תבור, דינה גורדון

פלורנס ותום ויליאמס היו חברי ילדות. הם למדו באותה כיתה בבית ספר יסודי ובתיכון, והלכו לאותו קולג'. כאשר הם...

לגדל את הילד "הלא מושלם" המושלם

דינה גורדון

בוריס וייצ'יץ' המתין בהתרגשות להולדת בנו הבכור. הוא ליווה את אשתו דושקה, שניהם בשנות העשרים לחייהם, לחדר הלידה, והרגיש שאין...

החזרה לחינוך הקלאסי – כיצד להעניק לילדינו כלים ותבונה המבוססים על מוסריות, אמת ויופי

מאיה מזרחי

כאשר ילדינו עוברים מהגן לבית הספר אנחנו מלאי התרגשות. מצד אחד זהו צעד משמעותי בחייו...

תמונה למחשבה: היופי הנצחי שאינו קָמֵל

אריק בס

תרבות הרשתות החברתיות יצרה מרחב המפתה להתרכז בחיצוני: תמונות סלפי מחמיאות והישגים בקריירה. זהו מרחב הדוחף להתפאר בחיצוניות...

שתפו: