כניסה
הרשמה לניוזלטר

מאה מתנדבים חיפשו את הילדה בת השלוש, ומי שמצא אותה הוא חירש וחצי עיוור

דינה גורדון | 14 במאי 2018 | פסיכולוגיה | 2 דק׳

ילדה הלכה לאיבוד בהרים, ומי שמר עליה כל הלילה?

אורורה יצאה מדלת הבית הפתוחה, ביום שישי בשעות הצהרים. הדלת תמיד הייתה פתוחה במשך היום בחווה החקלאית "צ'רי גאלי" במדינת קווינסלנד, אוסטרליה. אורורה שוטטה מסביב לבית, כפי שתמיד נהגה לעשות. מאוחר יותר, הוריה הבחינו שהיא נעלמה והתחילו לחפש אותה.

בשעה שלוש אחרי הצהרים הם כבר היו ממש חרדים ודיווחו למשטרה על היעלמותה. שוטרים הצטרפו לבני משפחה בסיורים, אבל החיפושים באזור ההררי המיוער, במזג האוויר הרטוב ובלילה החשוך, הקשו מאוד על החיפושים. הגיעה שבת בבוקר ואורורה עדיין לא נמצאה.

מה שאף אחד לא ידע הוא שהכלב של המשפחה יצא לחפש אותה. מקס, כלב בקר אוסטרלי כחול, הוא בן 17, חירש וחצי עיוור. אבל החושים שלו עדיין חדים מספיק ואהבתו לילדה עזה. בדרך כלל הילדה והכלב הם צמד שלא נפרד במשך כל היום.

באותו יום הוא התנמנם קצת, וכשהתעורר, אורורה לא הייתה לידו. הוא זינק ממקומו והחל להתרוצץ מסביב לבית. כשלא חש בריח שלה מסביב לבית, הוא התרחק יותר ויותר, מרחרח לאורך השבילים בחווה, שאותם הכיר לאורך שנים. כשבסופו של דבר הוא מצא אותה, היא הייתה כבר במרחק גדול מהבית. מאותו רגע מקס לא עזב את אורורה לרגע. הוא נשאר צמוד אליה כל הלילה, מחמם אותה ושומר עליה.

בשבת בבוקר, יותר ממאה מתנדבים מ"שירות החירום הארצי", מהמשטרה וגם חברים ובני משפחה, המשיכו לחפש את אורורה. החיפושים בין המדרונות התלולים והחלקלקים, והצמחייה הסבוכה היו קשים. בין המחפשים הייתה גם ליזה בנט, סבתה של אורורה, שצעקה "אורורה, אורורה" בקולי קולות ובלא הפסקה. "פתאום שמעתי קול חלוש עונה לי: סבתוש", וידעתי שזו היא, סיפרה בנט לחדשות ABC. "דהרתי במעלה ההר וכשהגעתי לפסגה הכלב רץ אלי, ואחר כך הוביל אותי ישר לאורורה". האיחוד היה מרגש ומלא דמעות. "אורורה לא הבינה על מה כל המהומה, ולמה יש כל כך הרבה אנשים מסביב", סיפרה בנט.

פקח האזור מ"שירות החירום הארצי", סיפר שאורורה נמצאה במרחק כשני ק"מ מהבית, באזור שעדיין שייך לחווה. "האזור בסביבת הבית הוא הררי מאוד, וממש לא ידידותי להליכה. הילדה הלכה מרחק גדול, וגם הכלב שלא מש ממנה". אורורה סבלה מחבורות ומחתכים קלים, אבל בסך הכול מצבה טוב. "עם מזג האוויר הרטוב והקור, זה באמת מזל גדול. היא כנראה ילדה ממש חסונה".

אבל הגיבור האמיתי בכל הסיפור הוא מקס. אולי בגילו ובמצבו הוא כבר נחשב לסתם מטרד שממשיכים לטפל בו, אבל דווקא הוא זה שהציל את אורורה. משטרת קווינסלנד שיבחה את מקס, ובציוץ ששלחה בטוויטר נכתב שכעת הוא חבר כבוד בכוח המשטרה.

ילדה הלכה לאיבוד בהרים, ומי שמר עליה כל הלילה?

מאה מתנדבים חיפשו את הילדה בת השלוש, ומי שמצא אותה הוא חירש וחצי עיוור

דינה גורדון | 14 במאי 2018 | פסיכולוגיה | 16 דק׳

תמונה: Facebook/Kelly Benson

אורורה יצאה מדלת הבית הפתוחה, ביום שישי בשעות הצהרים. הדלת תמיד הייתה פתוחה במשך היום בחווה החקלאית "צ'רי גאלי" במדינת קווינסלנד, אוסטרליה. אורורה שוטטה מסביב לבית, כפי שתמיד נהגה לעשות. מאוחר יותר, הוריה הבחינו שהיא נעלמה והתחילו לחפש אותה.

בשעה שלוש אחרי הצהרים הם כבר היו ממש חרדים ודיווחו למשטרה על היעלמותה. שוטרים הצטרפו לבני משפחה בסיורים, אבל החיפושים באזור ההררי המיוער, במזג האוויר הרטוב ובלילה החשוך, הקשו מאוד על החיפושים. הגיעה שבת בבוקר ואורורה עדיין לא נמצאה.

מה שאף אחד לא ידע הוא שהכלב של המשפחה יצא לחפש אותה. מקס, כלב בקר אוסטרלי כחול, הוא בן 17, חירש וחצי עיוור. אבל החושים שלו עדיין חדים מספיק ואהבתו לילדה עזה. בדרך כלל הילדה והכלב הם צמד שלא נפרד במשך כל היום.

באותו יום הוא התנמנם קצת, וכשהתעורר, אורורה לא הייתה לידו. הוא זינק ממקומו והחל להתרוצץ מסביב לבית. כשלא חש בריח שלה מסביב לבית, הוא התרחק יותר ויותר, מרחרח לאורך השבילים בחווה, שאותם הכיר לאורך שנים. כשבסופו של דבר הוא מצא אותה, היא הייתה כבר במרחק גדול מהבית. מאותו רגע מקס לא עזב את אורורה לרגע. הוא נשאר צמוד אליה כל הלילה, מחמם אותה ושומר עליה.

בשבת בבוקר, יותר ממאה מתנדבים מ"שירות החירום הארצי", מהמשטרה וגם חברים ובני משפחה, המשיכו לחפש את אורורה. החיפושים בין המדרונות התלולים והחלקלקים, והצמחייה הסבוכה היו קשים. בין המחפשים הייתה גם ליזה בנט, סבתה של אורורה, שצעקה "אורורה, אורורה" בקולי קולות ובלא הפסקה. "פתאום שמעתי קול חלוש עונה לי: סבתוש", וידעתי שזו היא, סיפרה בנט לחדשות ABC. "דהרתי במעלה ההר וכשהגעתי לפסגה הכלב רץ אלי, ואחר כך הוביל אותי ישר לאורורה". האיחוד היה מרגש ומלא דמעות. "אורורה לא הבינה על מה כל המהומה, ולמה יש כל כך הרבה אנשים מסביב", סיפרה בנט.

פקח האזור מ"שירות החירום הארצי", סיפר שאורורה נמצאה במרחק כשני ק"מ מהבית, באזור שעדיין שייך לחווה. "האזור בסביבת הבית הוא הררי מאוד, וממש לא ידידותי להליכה. הילדה הלכה מרחק גדול, וגם הכלב שלא מש ממנה". אורורה סבלה מחבורות ומחתכים קלים, אבל בסך הכול מצבה טוב. "עם מזג האוויר הרטוב והקור, זה באמת מזל גדול. היא כנראה ילדה ממש חסונה".

אבל הגיבור האמיתי בכל הסיפור הוא מקס. אולי בגילו ובמצבו הוא כבר נחשב לסתם מטרד שממשיכים לטפל בו, אבל דווקא הוא זה שהציל את אורורה. משטרת קווינסלנד שיבחה את מקס, ובציוץ ששלחה בטוויטר נכתב שכעת הוא חבר כבוד בכוח המשטרה.

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך
20 אסטרטגיות צבאיות לניצחון במלחמה (וגם בחיים)

מאיה מזרחי

לוחמה אישית, לוחמה מאורגנת, לוחמה הגנתית ולוחמה התקפית - רב מכר שכתב הסופר רוברט גרין כולל אסטרטגיות מועילות רבות שיכולות לסייע לנו להבין טוב יותר את המצב הנוכחי, ולהתכונן לבאות

מעבר לרגיל: הנערה מצ'רנוביל שזכתה בזהב

דינה גורדון

מה עוזר לאדם להתעלות מעבר לקשיים הפיזיים והנפשיים שלו? סיפורה של אוקסנה מאסטרס שנולדה בתנאים הקשים ביותר והגיעה למקומות גבוהים בקריירה שלה הוא דוגמה לכוח הרצון והרוח

"אני עובדת עם המשפחות, עם האנשים שניצלו מהתופת. צריך להבין יחד איתם מה נתן להם רגע של תקווה, ולחבר אותם למקורות החוסן שלהם"

דור לוינטר

הפסיכולוגית עינת הרף כשדאי מספרת בריאיון למגזין אפוק על עבודתה עם הניצולים והמשפחות, בדרך למציאת קצה חוט של דרך להתמודד עם הטראומה. "חוויית האימה גדולה מאוד. היו אנשים שיצאנו איתם החוצה לעשות סיבוב, לא משנה איפה, כדי שיוכלו לעשות צעד אחרי צעד ולהאמין שכרגע אין מישהו שיורה עליהם. הם התקשו להאמין לזה"

מהארכיון: הכוח של הנחמדות

מאיה מזרחי

האם התפיסות שלפיהן להיות נחמד זה להיות חלש, משעמם ולא יוצלח הן נכונות? מה אומרים המחקרים? האם מה שנחשב לחולשה הוא למעשה כוח?

6 שיעורים מהביוגרפיה של אילון מאסק

דינה גורדון

כיצד הפך מאסק מילד שספג מכות קשות בבית הספר לאחד האנשים המצליחים בעולם? מה ניתן ללמוד על סגנון הניהול שלו? מדוע הוא לוקח סיכונים שנראים בגדר הבלתי אפשרי? ואיך הוא מניע עובדים לעמידה ביעדים?

״לימדו אותנו שאם ברצונך להוציא את המיטב מקבוצה מסוימת, עליך להיפטר מהשחקנים החלשים ולהקשיח את הנותרים. יש רק בעיה אחת עם המודל הזה – הוא לא עובד״

איל לוינטר

כיצד לפתח קשיחות? סטיב מגנס, יועץ לפיתוח מיומנויות מנטליות עבור קבוצות ספורט מקצועיות, יוצא בספרו האחרון "תעשו דברים קשים" נגד המסרים שהועברו לנו בתקשורת ובסרטים, ומלמד עקרונות נכונים יותר לפיתוח קשיחות

שתפו: