כניסה
הרשמה לניוזלטר

מה עדיף: סיפורים על פיות ודרקונים או על ילדים אחרים שמשחקים?

דינה גורדון | 13 במרץ 2018 | פסיכולוגיה | 3 דק׳

סיפורים לשעת שינה

סיפורים לשעת שינה

ילדים צריכים לרכוש כמות עצומה של ידע, אוצר מילים, ערכים וכללי התנהגות כדי להכיר את העולם סביבם ולדעת איך להתנהל בו. סיפורים הם אחת הדרכים האוניברסליות להעברה של ידע, וגם להנאה משותפת וליצירת קירבה. אבל איזה סוג של סיפורים? אם בסיפור שלנו, תום רצה להגיע לארץ רחוקה, האם הוא טס באווירון או ישב על שטיח מעופף? איזה מהם טוב יותר להתפתחות השכלית והנפשית של הילד?

זרם שלם של פילוסופים, פסיכולוגים ואנשי חינוך, מהעת העתיקה (אפלטון) ועד ימינו (פרויד וחוקרים בני זמננו), חוששים שסיפורים דמיוניים עלולים ליצור במוחם של ילדים תמונה מסולפת של המציאות, עולם שכולו פיות טובות לב, או לחילופין רשעים שמשתלטים על העולם, ודמויות סטריאוטיפיות של נשים או גברים.

אבל כפי שידוע, ילדים בכל העולם ובכל התרבויות דווקא אוהבים סיפורי אגדה וסיפורים דמיוניים. כשלא מספרים להם, הם ממציאים אותם בעצמם. דוגמה טובה לכך נותן סופר הילדים קורניי צ'וקובסקי בספרו (From Two To Five (1963. בעשורים הראשונים של ברית המועצות רווחה אידיאולוגיה של ריאליזם סוציאליסטי שהטיף לספר לילדים רק סיפורים הקשורים למציאות היומיומית במקום סיפורי עם וסיפורים דמיוניים. אחת האימהות, מדענית, שצ'וקובסקי מצטט, מספרת שהיא סיפרה לבנה רק סיפורים שאפשר להוכיח אותם בדרך אמפירית. התוצאה הייתה שבנה התחיל לספר לה מבוקר עד ערב סיפורים דמיוניים שהמציא בעצמו: יש לו חבר שמתגורר בחדרו, פיל אדום, היא צריכה להיזהר לא לשבת על הכיסא שהוא בעצם ספינה, הוא עצמו הופך לאייל כאשר יורד שלג, והוא קנה לאימו מתנה, גור נמרים.

מחקר שהתפרסם לאחרונה, תומך בדעה שסיפורים דמיוניים עוזרים יותר ללמידה, לפחות של אוצר מילים. במחקר השתתפו 154 ילדים בגיל גן, משכבה סוציו אקונומית נמוכה. במשך שבועיים הם למדו 20 מילים חדשות תוך כדי משחק וקריאה משותפת. חלק מהילדים קראו סיפורים ריאליסטיים, למשל, על ילדים בגן אחר, שמשחקים או מטיילים, וחלק מהילדים קראו סיפורים דמיוניים על דרקונים ופיות. התברר שילדים למדו הרבה יותר מילים, ואיך להשתמש בהן, מהמשחק ומהסיפורים הדמיוניים. במחקר מעקב נוסף מצאו שילדים למדו הרבה יותר עובדות על בעלי חיים מסיפורים דמיוניים, מאשר מסיפורים ריאליסטים.

ערן כץ, שיאן גינס בזיכרון, ומחבר רבי מכר בנושא, סיפר לאפוק טיימס, שכך בדיוק זה עובד גם מהניסיון שלו. כץ הקים יחד עם שותפים, בית ספר בסינגפור, לילדים בגיל 8-5, שבו מלמדים את הילדים מיומנויות שונות של זיכרון המבוססות על אסוציאציות, תמונות וסיפורים דמיוניים. "ראינו בכל הפעילויות שלנו שילדים זקוקים לגירויים של סיפורים יוצאי דופן, או גיבורי על, כך הם יותר מרותקים, וזה נחרט להם יותר טוב בזיכרון. בסיפורים מחיי היום יום הם מאבדים מהר מאוד קשב וריכוז".

לפי כץ, גם לילדים יותר בוגרים, הסיפורים האלה עוזרים להטמיע חומר לימוד אמיתי, שקשה לדמיין אותו. למשל, ילדים שלומדים בשיעור אזרחות על החירויות במדינת ישראל, כמו חופש הביטוי, חופש העיתונות וחופש התנועה. "זה משהו שלימדתי ילדים לפני בגרות ברמת הגולן. סיפרתי להם סיפור שלם על פסל החירות, שיש עליו מצפן שפוגע בבחורה בשם בטי, ויש הפגנה מאחוריו, קרוב לתחנת רכבת. בתוך הסיפור הזה, פסל החירות זה החירויות, והמצפן זה חופש המצפון. ופוגע בבטי, שזה אסוציאציה לחופש הביטוי. מושג כמו 'חופש הביטוי' זה דוגמה טובה למשהו שאי אפשר לדמיין, והופכים אותו למשהו יותר ויזואלי בעזרת הדמיון".

אולי בסופו של דבר, כמו בכל דבר, לא כדאי להיגרר לקיצוניות, ואיזשהו איזון בין דמיון למציאות יהיה המיטיב ביותר.

שתפו את הכתבה:

סיפורים לשעת שינה

מה עדיף: סיפורים על פיות ודרקונים או על ילדים אחרים שמשחקים?

דינה גורדון | 13 במרץ 2018 | פסיכולוגיה | 13 דק׳

תמונה: Fotolia

סיפורים לשעת שינה

ילדים צריכים לרכוש כמות עצומה של ידע, אוצר מילים, ערכים וכללי התנהגות כדי להכיר את העולם סביבם ולדעת איך להתנהל בו. סיפורים הם אחת הדרכים האוניברסליות להעברה של ידע, וגם להנאה משותפת וליצירת קירבה. אבל איזה סוג של סיפורים? אם בסיפור שלנו, תום רצה להגיע לארץ רחוקה, האם הוא טס באווירון או ישב על שטיח מעופף? איזה מהם טוב יותר להתפתחות השכלית והנפשית של הילד?

זרם שלם של פילוסופים, פסיכולוגים ואנשי חינוך, מהעת העתיקה (אפלטון) ועד ימינו (פרויד וחוקרים בני זמננו), חוששים שסיפורים דמיוניים עלולים ליצור במוחם של ילדים תמונה מסולפת של המציאות, עולם שכולו פיות טובות לב, או לחילופין רשעים שמשתלטים על העולם, ודמויות סטריאוטיפיות של נשים או גברים.

אבל כפי שידוע, ילדים בכל העולם ובכל התרבויות דווקא אוהבים סיפורי אגדה וסיפורים דמיוניים. כשלא מספרים להם, הם ממציאים אותם בעצמם. דוגמה טובה לכך נותן סופר הילדים קורניי צ'וקובסקי בספרו (From Two To Five (1963. בעשורים הראשונים של ברית המועצות רווחה אידיאולוגיה של ריאליזם סוציאליסטי שהטיף לספר לילדים רק סיפורים הקשורים למציאות היומיומית במקום סיפורי עם וסיפורים דמיוניים. אחת האימהות, מדענית, שצ'וקובסקי מצטט, מספרת שהיא סיפרה לבנה רק סיפורים שאפשר להוכיח אותם בדרך אמפירית. התוצאה הייתה שבנה התחיל לספר לה מבוקר עד ערב סיפורים דמיוניים שהמציא בעצמו: יש לו חבר שמתגורר בחדרו, פיל אדום, היא צריכה להיזהר לא לשבת על הכיסא שהוא בעצם ספינה, הוא עצמו הופך לאייל כאשר יורד שלג, והוא קנה לאימו מתנה, גור נמרים.

מחקר שהתפרסם לאחרונה, תומך בדעה שסיפורים דמיוניים עוזרים יותר ללמידה, לפחות של אוצר מילים. במחקר השתתפו 154 ילדים בגיל גן, משכבה סוציו אקונומית נמוכה. במשך שבועיים הם למדו 20 מילים חדשות תוך כדי משחק וקריאה משותפת. חלק מהילדים קראו סיפורים ריאליסטיים, למשל, על ילדים בגן אחר, שמשחקים או מטיילים, וחלק מהילדים קראו סיפורים דמיוניים על דרקונים ופיות. התברר שילדים למדו הרבה יותר מילים, ואיך להשתמש בהן, מהמשחק ומהסיפורים הדמיוניים. במחקר מעקב נוסף מצאו שילדים למדו הרבה יותר עובדות על בעלי חיים מסיפורים דמיוניים, מאשר מסיפורים ריאליסטים.

ערן כץ, שיאן גינס בזיכרון, ומחבר רבי מכר בנושא, סיפר לאפוק טיימס, שכך בדיוק זה עובד גם מהניסיון שלו. כץ הקים יחד עם שותפים, בית ספר בסינגפור, לילדים בגיל 8-5, שבו מלמדים את הילדים מיומנויות שונות של זיכרון המבוססות על אסוציאציות, תמונות וסיפורים דמיוניים. "ראינו בכל הפעילויות שלנו שילדים זקוקים לגירויים של סיפורים יוצאי דופן, או גיבורי על, כך הם יותר מרותקים, וזה נחרט להם יותר טוב בזיכרון. בסיפורים מחיי היום יום הם מאבדים מהר מאוד קשב וריכוז".

לפי כץ, גם לילדים יותר בוגרים, הסיפורים האלה עוזרים להטמיע חומר לימוד אמיתי, שקשה לדמיין אותו. למשל, ילדים שלומדים בשיעור אזרחות על החירויות במדינת ישראל, כמו חופש הביטוי, חופש העיתונות וחופש התנועה. "זה משהו שלימדתי ילדים לפני בגרות ברמת הגולן. סיפרתי להם סיפור שלם על פסל החירות, שיש עליו מצפן שפוגע בבחורה בשם בטי, ויש הפגנה מאחוריו, קרוב לתחנת רכבת. בתוך הסיפור הזה, פסל החירות זה החירויות, והמצפן זה חופש המצפון. ופוגע בבטי, שזה אסוציאציה לחופש הביטוי. מושג כמו 'חופש הביטוי' זה דוגמה טובה למשהו שאי אפשר לדמיין, והופכים אותו למשהו יותר ויזואלי בעזרת הדמיון".

אולי בסופו של דבר, כמו בכל דבר, לא כדאי להיגרר לקיצוניות, ואיזשהו איזון בין דמיון למציאות יהיה המיטיב ביותר.

שתפו את הכתבה:

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך
איך לבנות קהילה: 7 עקרונות ליצירת קבוצה שכולם ירצו להשתייך אליה

מאיה מזרחי

צ'רלס ה. ווגל הרגיש במשך זמן רב בחייו אאוטסיידר. מגיל צעיר הוא רצה שיהיו לו חברים קרובים, אבל ככל שחלפו...

כיצד לאהוב, אחרת

מאיה מזרחי

כמעט בכל סדרה שנבחר לצפות בה, אם זאת סדרת אקשן או קומדיה, יופיע סיפור רומנטי שנבנה לאט לאט בקרב הגיבורים הראשיים. האהבה הרומנטית, כך אנחנו לומדים...

כיצד להתגבר על עצלות

מאיה מזרחי

בשנים האחרונות ראו אור מאמרים וספרים שרמזו לנו כי עצלות טובה לנו. "מדוע עצלנות בעצם טובה לך", נכתב במאמר במגזין Time באוגוסט 2018 [ref]CHRIS BAILEY,...

מהארכיון: כיצד לטפח את הנשמה

ג'יימס סייל

כשבני היה בין גיל שבע לגיל עשר הוא הפך פנטי לספרי "הארי פוטר". עקב כך יכולות הקריאה והדמיון שלו השתפרו פלאים. לא יכולתי לדעת שכאשר יגיע...

האתיקה של הקאובויים – מה אפשר ללמוד מקוד ההתנהגות של המערב הפרוע

דינה גורדון

מאז שאן מור (Ann Moore) החלה ללמד, היא הרגישה שהיא לא רק מורה, אלא מגשימה שליחות אמיתית בחייה. היא...

תסמונת הלב השבור – כשהפרידה הקשה משנה פיזית את מבנה הלב

רקפת תבור, דינה גורדון

פלורנס ותום ויליאמס היו חברי ילדות. הם למדו באותה כיתה בבית ספר יסודי ובתיכון, והלכו לאותו קולג'. כאשר הם...

לגדל את הילד "הלא מושלם" המושלם

דינה גורדון

בוריס וייצ'יץ' המתין בהתרגשות להולדת בנו הבכור. הוא ליווה את אשתו דושקה, שניהם בשנות העשרים לחייהם, לחדר הלידה, והרגיש שאין...

החזרה לחינוך הקלאסי – כיצד להעניק לילדינו כלים ותבונה המבוססים על מוסריות, אמת ויופי

מאיה מזרחי

כאשר ילדינו עוברים מהגן לבית הספר אנחנו מלאי התרגשות. מצד אחד זהו צעד משמעותי בחייו...

שתפו: