אוויר צלול עם ריח חריף של ירוק-עד ואדמה רעננה מכים בנחיריים. עצי ארז בני אלפי שנים מתנשאים לגבהים אין-סופיים, רוח קלילה מלטפת את הפנים וקרני שמש חמימות מפזזות בעלווה הצפופה. מרבדים של אזוב באין-סוף גוונים מרפדים את הסלעים ועוטפים את גזעי העצים. ציוצי ציפורים בקולות רמים מתערבלים עם קולות פיכפוך מי הנחלים וצרצורי הציקדות מהדהדים מכל עבר. זהו יער שירטאני אונסואיקיו (Unsuikyo) באי יקושימה בדרום יפן המושך אליו אלפי מטיילים. הם לא באים לטרקים או לספורט כושר, אלא לצעידה רכה איטית ושקטה בתוך הטבע. להתמסרות מלאה למראות, לצלילים, למגע ולניחוחות שהיער נותן ברוחב לב ובשפע. ביפן זו מסורת עתיקת יומין – להיכנס לעומקו של אחד מהיערות המכסים יותר ממחצית שטחה של יפן, ולתת לטבע לשטוף את הגוף דרך כל החושים. אחרי הטיול ביער הם מרגישים נינוחים, שלווים, מלאי חיוניות ושמחה.