ההקרבה בשחמט נחשבה תמיד כתחום מרתק ומלא השראה. הקרבה במשחק יכולה לקרות כאשר שחקן מחליט לתת כלי בעל ערך ליריב ולקבל נכס אחר בתמורה. הנכס יכול להיות כלי, או לפעמים משהו לא חומרי, כמו התקפה או מיקום טוב לאחד הכלים על הלוח.

מיכאל טל, אלוף העולם השמיני, הדהים את עולם השחמט בתקופתו עם סגנון המשחק שלו: הקרבות כלים מסוכנות אשר לא ניתן היה לחזות את סופן וחתירה לסיבוכים פרועים ולקיחת סיכונים שאיש במקומו לא היה נועז מספיק לנסותם. בעיני רבים טל היה ונשאר השחקן האמיץ ביותר בהיסטוריה של השחמט.

טל נולד ב-1936 בריגה שבלטביה. צעדיו הראשונים בעולם בישרו את העתיד לבוא: בגיל שלוש הוא כבר ידע לקרוא, בגיל חמש זוהו אצלו זיכרון יוצא דופן ושמיעה מוסיקלית אבסולוטית. הוא נכנס היישר לכיתה ג׳ בבית הספר ולמד שחמט בגיל שבע. כשהיה בן 15 כבר למד באוניברסיטה במחלקה לבלשנות.

בגיל 20 שמו של טל כבר התחיל להיות מוכר יותר ויותר בעולם השחמט. באותה תקופה משלה במשחק אסכולה שנשענה על היגיון מוצק. אסכולה זו התפתחה תחת ידיהם של אלוף העולם באותה תקופה, מיכאל בוטביניק, והאלוף שקדם לו, ואסילי סמיסלוב. טל הצעיר לא התרשם מהאסכולה הרווחת והציב במרכז הפילוסופיה השחמטאית שלו שיטה הנשענת על דמיון, יצירתיות ותעוזה. הסביבה התקשתה להכיל חדשנות שכזו והשחקנים המובילים דיברו רבות על ״המזל השטני״ של טל.

בשנת 1959 התקיימה ביוגוסלביה ״תחרות המועמדים״ שבה שמונה שחקנים התחרו ביניהם בארבעה סבבים עבור הזכות להתמודד מול האלוף על תואר אליפות העולם. באחד הסבבים טל שיחק מול אלוף העולם הקודם ואסילי סמיסלוב. במהלך הקרב החליט טל לבצע הקרבה מסובכת ומסוכנת ביותר. בניתוח מאוחר התייחס אחד מענקי השחמט בעולם, בובי פישר, להקרבה של טל כאחת ההקרבות הבלתי שגרתיות בהיסטוריה ושיבח את סגנונו האמיץ. ההקרבה של טל הייתה יוצאת דופן לא רק משום שהיא הייתה זרה לסגנון ״ההגיוני״ של אותה תקופה, אלא משום שבמהותה היא הייתה בלוף.

טל הייטיב להבין את פסיכולוגיית המשחק. הוא ידע ששחמט מורכב לא רק מ״מהלכים אובייקטיביים״ אלא גם מהלחץ בו נמצא היריב, השעון שמתקתק, והיכולת לקבל החלטות במצב שבו אין תשובות חד משמעיות. סמיסלוב נכנע ללחץ והפסיד את המשחק. רק לאחר 27 שנים מצאו חוקרים בניתוח של המשחק את המהלכים שהיו חושפים את הבלוף של טל.

בשנת 1960 החל דו קרב לאליפות העולם בין טל לבוטביניק. קשה לדמיין ניגוד גדול יותר משני אלו. בוטביניק היה מנוסה מאוד, קפדן שהאמין במשמעת, בשיטתיות וביישום של היגיון ברזל. טל לעומתו היה צעיר בן 23, חצוף, מלא דמיון ושובר מוסכמות.

רוב הפרשנים העריכו ש״הטיל המהיר מריגה״ ייכשל מול היגיון הברזל של בוטביניק. המשחק ה-6 בדו קרב ייצג במידה מסוימת את המפגש בין שני הענקים. באמצע המשחק איים בוטביניק על הפרש של טל. במקום נסיגה של הפרש, כפי שציפו כולם, טל הקריב אותו בתמורה למשחק מסובך ומלא סיכונים. הצופים שנכחו באולם המשחקים, שרבים מהם היו ״ממחנה בוטביניק״, החלו למחוא כפיים ולדבר זה עם זה בקול רם ובהתרגשות. עוזרו של בוטביניק דרש מהשופט להעביר את המשחק לחדר בודד. האלוף לא עמד בלחץ העצום והפסיד בקרב.

בוטביניק סיפר כי הוא נדהם מכך שטל לא שיחק לפי ההיגיון של המצב אלא בחר ב״מהלכים לא הגיוניים״ לכאורה. הדו קרב שארך 21 משחקים הסתיים בהפרש של ארבעה ניצחונות לטובתו של טל, שהפך לאלוף העולם הצעיר בהיסטוריה.

טל הדגים עיקרון חשוב שנלווה לאומץ לב: אומץ שמוכיח את עצמו משנה את כללי המשחק ויוצר מסגרות חדשות. בעקבות המסגרות החדשות, שחקני השחמט נדרשו להניח לדוגמות הקיימות ואתגרו את עצמם למצוא פתרונות לסגנון השחמט החדש. בוטביניק עצמו החליט ללמוד היטב את סגנון המשחק של טל, ולאחר שנה השתמש בידע שרכש כדי להשיב לרשותו את תואר אליפות העולם.

למרות כהונתו הקצרה כאלוף, טל נחשב כאחד המשפיענים הגדולים בהיסטוריית השחמט. הוא המשיך לשחק בסגנון יצירתי ובאומץ לב יוצא דופן. בחצי גמר אליפות העולם שהתקיימה בשנת 1965 מול השחקן הדני האגדי, בנט לארסן, ביצע טל שוב הקרבה בלתי צפויה שגרמה לקהל הצופים להשתתק בתדהמה. הוא זכה במשחק ועלה לגמר. סתירה להקרבה שביצע נמצאה רק בשנת 2000.

מעורר מחשבה? לתגובות ומחשבות ניתן לכתוב לנו ל:
לחץ כאן