ד״ר רון צבר מסתכל למוות בעיניים ועוזר לחולים סופניים לסיים את חייהם בכבוד בביתם

דינה גורדון | 28 בנובמבר 2014 | פסיכולוגיה | 9 דק׳

האיש שמלווה אנשים למותם

נעמה עקביה (32) התעוררה לאחר הניתוח בחדר שקט בבית החולים. מבעד לאפלולית הכבדה היא הצליחה להבחין בכל בני משפחתה שיושבים סביבה בדממה. היא אובחנה כשנה קודם לכן כחולה בסרטן המעי הגס בשלב מתקדם. עקביה ידעה בבירור מה מצבה ולא רצתה לסבול יותר. היא פנתה לרופא המשפחה, ד״ר רון צבר, שבא לפגוש אותה בפעם הראשונה ולחשה: ״תעזור לי בבקשה למות. פעם יכולתי לרקוד וכבר אינני יכולה. פעם יכולתי לכתוב עבודת מחקר וכבר אינני יכולה. כבר אין טעם לחיי״.

צבר רגיל לפגוש חולים כמו עקביה כל יום. הוא והצוות שלו תומכים בחולים סופניים בשלב האחרון של חייהם. ״מה בכל זאת יכול לשמח אותך עכשיו?״ שאל אותה ד״ר צבר. עקביה חשבה לרגע וענתה: הייתי רוצה לסיים את עבודת הדוקטורט שלי באוניברסיטת קליפורניה״. המחשבה שהיא לא תצליח לסיים אותה ושהעבודה שלה לא תפורסם, גרמה לה לכאב קיומי בלתי נסבל ולתחושה כבדה שחייה היו לשווא. צבר הבטיח לה שהוא והצוות שלו יעשו כמיטב יכולתם.