פרנסיסקו קואילסה (Quilca) יוצא בכל בוקר, כמו מאות אלפים אחרים בלימה, בירת פרו, לשאוב מים מהבאר. המים מזוהמים וצריך לסנן אותם, אבל פרנסיסקו חושב שיש לו מזל לעומת מאות אלפים אחרים בעיר שאין להם בכלל גישה למים נקיים. לימה הממוקמת בפאתי מדבר אטקמה, היא אחת הערים הצחיחות ביותר בעולם, עם ממוצע של כ-4 ס"מ גשמים בשנה, מה שמוביל את תושביה לסבול ממחסור חמור במים.

עם זאת, באוויר של לימה יש דווקא הרבה מאוד מים, כ-98 אחוז לחות בחודשי הקיץ. אבל יש רק בעיה אחת: להעביר את המים האלה מ"האוויר" לשימוש התושבים. סטודנטים להנדסה וטכנולוגיה באוניברסיטת לימה (UTEC) מצאו פתרון מפתיע: שלטי חוצות.

הם הטמינו בתוך שלט חוצות ענקי חמישה מעבים (דומים לאלה שבמזגן הביתי), שמעבים את האוויר שמסביב לשלט. המים עוברים דרך פילטרים שחבויים בתוך השלט, והופכים למי שתייה נקיים שהתושבים יכולים להוציא מברזים הנמצאים בתחתית השלט. בשלושת החודשים הראשונים השלט הפיק יותר מ-9,450 ליטר מים נקיים, כמות שמספיקה למאות משפחות בחודש שלם.

במדינות מתפתחות רבות אנשים מצאו פתרונות יצירתיים דומים שאפשרו להם להשתמש בחוכמה במשאבים המוגבלים שיש להם. כך למשל, יזם צעיר בהודו, בשם מנסוק פראג'אפטי, מצא פתרון למיליוני תושבים שלא יכולים לקנות מקרר או לשלם חשבון חשמל: הוא בנה מקרר מחימר, שאינו צורך חשמל (Mitticool), ושומר על טריות של פירות וירקות יותר משבוע.

במדינות רבות באפריקה מטעינים טלפונים ניידים מאופניים; בקניה ילד בן תשע משבט המסאי, ריצ'רד טוררה, בנה מגרוטאות סוללה של פנסים מהבהבים על גדר מסביב למכלאה של עדר הפרות של משפחתו, שמפחידה ומבריחה את האריות שנהגו להתגנב לתוך המכלאות ולטרוף פרות. כיום משתמשים בהמצאה שלו בכל המדינה. בהודו, שם פורחות המצאות מהסוג הזה, הן קיבלו את השם "ג'וגאד" (Jugaad), שפירושו "תיקון מאולתר" או פתרון חכם בעת מצוקה.

חוקר אחד לפחות כבר מתמחה בכך. קוראים לו נבי ראג'ו, יליד הודו שכיום גר בעמק הסיליקון. ראג'ו חוקר את המצאות הג'וגאד כבר יותר מעשר שנים שבמהלכן פגש מאות יזמי ג'וגאד בהודו, באפריקה ובדרום-אמריקה. רבים מהם לא הלכו לדבריו לבית ספר, ולא המציאו דברים במעבדות מחקר ופיתוח. אין להם המשאבים הבסיסיים הנחוצים לכך.

"כשהמשאבים החיצוניים נדירים, אתה צריך לחפש בתוך עצמך, להתחבר למשאב השופע ביותר – פיקחות אנושית, ולהשתמש בפיקחות הזאת כדי למצוא דרכים חכמות לפתור בעיות", הוא אמר בהרצאת "טד" ב-2014.

ראג'ו מגדיר את הג'וגאד כיכולת ליצור יותר ערך כלכלי וחברתי באמצעות פחות משאבים. במערב הג'וגאד משמש כבסיס למה שמכונה "המצאות חסכוניות" (Frugal Innovations). המצאות חסכוניות אינן עוסקות בשיפור דברים, ופעמים רבות הן מנוגדות לגמרי לחדשנות שנעשית, למשל בחברת אפל שמשדרגת בכל שנה את האייפון לגרסה קצת יותר חדשנית שלו כדי לבדל עצמה מהמתחרים.

אחת הדוגמאות לג'וגאד מערבי הוא מה שעשו בפברואר השנה חברות אריקסון ופיליפס, כשהשיקו פרויקט סלולרי שלא דורש מהן להשתמש באותם "מגדלים של אנטנות" שאנחנו רואים לפעמים בתוך העיר ומחוץ לעיר, שתפקידם לשפר את הקליטה הסלולרית שלנו. למעשה, הבינו בחברות, יהיה בעתיד הקרוב קשה יותר ויותר למצוא שטחי אנטנות פנויים, בגלל השימוש ההולך וגובר בסלולר. מה הן עשו? שילבו אנטנות קטנות יותר בתוך עמודי תאורה בערי אירופה.

אם יש משהו שאנחנו יכולים ללמוד מכל זה, הוא שבניגוד ל"שפע" שמציעות למהנדסים ולמפתחים מספר חברות במערב (כשהן מקצות להם את כל הכלים, המשאבים והתקציבים הדרושים) כך שיוכלו להמציא את הדבר הגדול הבא, היכולת להמציא קשורה לפעמים דווקא במחסור.

במחקר (2015) שערכה המכללה לעסקים ג'ון הופקינס קארי ואוניברסיטת אילינוי, נערכו שישה ניסויים שבחנו את ההשפעות שיש לריבוי אמצעים או למעט אמצעים על היצירתיות. הם גילו שככל שהאדם מוגבל באמצעים, כך הוא הופך ליצירתי יותר ומשתמש יותר במשאבים הנמצאים לרשותו.

"כיוון שהעולם המערבי הופך לאמיד יותר, רציתי לבחון איך תחושת השפע משפיעה על היצירתיות, כיוון שיצירתיות היא זו שמובילה את החברה קדימה", אמר למגזין פורבס פרופ' רווי מאטה, ממובילי הניסוי. "המצאות וחדשנות – כולן באות מהיצירתיות ומצאנו שכשיש שפע של משאבים יכולה להיות לזה השפעה שלילית על היצירתיות".