פרופ' דן אריאלי יודע איך אנחנו צריכים להוציא את הכסף שלנו כדי להפוך להיות מאושרים יותר. הוא יודע שהדרך הנכונה לתגמל את העובדים עשויה להיות ההפך לגמרי מהדרך שבה אתם פועלים. הוא גם יודע איך לגרום לאנשים לרמות פחות. כל אלה, ועוד מחקרים רבים אחרים שהוא ערך, הפכו אותו לאחד מהמרצים המבוקשים בעולם.

אבל אריאלי, אחד השמות הגדולים בכלכלה ההתנהגותית, החליט להתרכז עכשיו דווקא בכתיבה של ספר בישול. בשבילו זאת סגירת מעגל. אם אתם נמנים עם מיליוני הגולשים שצפו בהרצאות ה-TED שלו, אתם בוודאי מכירים את הסיפור. אחרי שנים של כתיבת מאמרים אקדמיים ב-MIT, אריאלי החליט לכתוב ספר לקהל הרחב.

אבל הוא לא רצה באמת לכתוב על נושאי המחקר שלו. גם ככה הוא נאלץ לכתוב עליהם בכל יום. הוא רצה לכתוב ספר על המטבח. הוא השתעשע בכותרת: "לאכול ללא פירורים: אמנות האכילה מעל הכיור". אבל הוצאות הספרים השתעשעו פחות, ואריאלי הבין שכדי להצליח לפרסם מה שהוא רוצה, ראשית עליו להתחיל לפרסם מה שהוצאות הספרים רוצות.

כך נולדו שני ספריו הראשונים, "לא רציונלי ולא במקרה" ו"לא רציונלי אבל לא נורא", שהפכו לרבי מכר ותורגמו לעשרות שפות, וספרו השלישי, "האמת על באמת", שיצא במהדורה עברית רק בחודש שעבר. אבל עכשיו הגיע הזמן לעשות את מה שהוא רוצה באמת.

"זה לא יהיה ספר בישול כמו שאתה מכיר ספרי מתכונים", הוא מרגיע. הוא לא מספר מה בדיוק יהיה בספר, אבל הוא רומז שהספר הולך להיות משעשע, ולהתייחס לחיים במטבח כמיקרוקוסמוס של החיים האנושיים.

"אתה יכול לשאול את עצמך כמה כתבות כתבת בחיים שלך, מול כמה חביתות עשית בחיים. בעצם, אתה אמור לדעת על חביתות יותר מאשר על כל דבר אחר שעשית".

ועם זאת החביתות שלי גרועות להפליא

"אז עכשיו אתה יכול לשאול את עצמך: גם בתנאים שאתה יכול ללמוד מהר, עם עלות נמוכה יחסית, כמה דברים שונים ניסית? איך אתה לומד? כמה טוב הפידבק? בעצם אני רוצה להתייחס למטבח כי זה משהו שאנחנו כולנו חווים כל הזמן. אנחנו כאילו יודעים עליו הרבה, אבל בעצם הנעלם גדול. אני חושב שאפשר להקיש מזה על יתר החיים. אני מקווה שזה יהיה ספר משעשע".

כשאני מקשיב לחוכמת המטבח של אריאלי, אני נזכר שרק לאחרונה, כשקראתי מאמר באינטרנט, גיליתי שאפילו ביצים קשות אני לא מכין לגמרי נכון. מסתבר שאפשר להימנע מהאפור היבש שמסביב לחלמון.

"יש הרבה דברים שאנחנו חושבים שאנחנו יודעים, אבל בעצם אנחנו עושים אותם לא נכון כל הזמן", אריאלי מסביר לי. "תחשוב על משהו שקל ללמוד אותו, כמו למשל להכין ביצה, מול משהו שקשה ללמוד אותו, כמו כמה בונוס לתת לעובדים, או איך להתנהג בחיי הבית, או איך לחנך את הילדים שלך".

זאת אולי התמצית של מה שאריאלי מקדיש לו את חייו. לקחת את הנושא שהכי קשה ללמוד, ההתנהגות האנושית, ולנסות להבין אותו לעומק. כשאנחנו מתייחסים למשהו כמובן מאליו, אריאלי מנסה להבין מה באמת עומד מאחוריו. גם על כוס האספרסו שאנחנו שותים תוך כדי הריאיון יש לו תובנות ("מה הקפה הזה אומר? איך זה שאנחנו אוהבים מר? איך זה שהתרגלנו אליו? ולמה אנחנו נפגשים בבתי קפה?").

"העולם הוא מאוד מעניין", אומר אריאלי. "מה שאני אוהב במדעי החברה זה שאנחנו מסתכלים על משהו שקורה בחיים, ויכולים לקחת צעד אחורה ולשאול מה באמת קורה פה".

למשל, האם אי פעם תהיתם מדוע בפאבים רועש כל כך, ואיך זה שאנשים שיוצאים לדייט בוחרים לצאת דווקא למקום שכזה? לאריאלי יש כמה תיאוריות. "תיאוריה אחת היא שאנשים לא יודעים על מה לדבר, ואם הם הולכים למקום עם רעש, זה יכול לכסות על שתיקות מביכות. הדבר השני הוא שזה נותן לאנשים סיבה להתקרב אחד לשני".

חלק מאותן תהיות הופכות למחקרים במעבדה של אריאלי באוניברסיטת דיוק שבצפון קרוליינה. לתת בונוס לעובדים, למשל, זה נושא לא טריוויאלי בכלל, שאריאלי חקר לא מעט. המחקרים של אריאלי מגלים שהיחס בין גודל הבונוס לבין התפוקה של העובד הוא ממש לא יחס ישר.

מה מתמרץ יותר, כסף או הודעת טקסט?

באחד המחקרים שמציג אריאלי בספר "לא רציונלי אבל לא נורא" הוא מתאר ניסוי שערך…