תומאס איי אנדרסון, המכונה ניאו, הוא מתכנת ביום והאקר בלילה, המרגיש כי דבר מה אינו תקין בעולם, אך אינו מצליח להבין מה. בעודו מחפש אחר האמת הוא מגיע לפגוש את מורפיאוס, ששמו ניתן לו על שם אל החלומות והשינה היווני. מורפיאוס מציע לניאו לבחור בין שתי גלולות: אחת תחשוף בפניו את האמת של העולם הזה, בעוד השנייה תגרום לו לשכוח הכול ולחזור למסלול חייו. רובנו צפינו בסרט שיצא בסוף שנות ה-90 – ניאו נענה לגילוי האמת – הוא בולע את הגלולה ולומד כי האנושות כולה כלואה באופן לא מודע בתוך "מטריקס" – מציאות מדומה.

לפילוסוף הגרמני ארתור שופנהאואר הייתה תזה דומה, אך שונה מעט. במאמרו "על הסבל של העולם" משנת 1850 הוא הגיע למסקנה כי האנושות כלואה באופן לא מודע בתוך בית כלא (העולם), ממנו היא אינה מסוגלת לצאת. הכלא הזה מכיל פיתויים הגורמים לאדם לרדוף אחר הנאות החיים, להתמכר לתחושות הטובות שהן מקרינות, ולהאמין שמטרתו היא להרגיש בנוח. אך זו מלכודת, שכמו בסיפור עמי ותמי משאירה אותו כלוא בעולם הזה תחת אשליה, מבלי להתעורר ולראות את פתח היציאה.