"כמעט 2,000 שנים חלפו – ולא הופיע אף לא אל חדש אחד!" כתב הפילוסוף פרידריך ניטשה בספרו המהפכני "אנטיכריסט" (1888). ניטשה צדק – מאז הופעתו של ישוע לא הופיע על פני האדמה אל חדש נוסף בדמות אדם שסחף אחריו מיליוני מאמינים וייסד דת. אבל ניטשה גם טעה – ובגדול – באלפיים השנים שחלפו דווקא כן הופיע אל חדש. הוא אמנם לא לבש צורה אנושית, אבל בהחלט ייסד דת והפך לאלמנט מרכזי בליבם של אנשים.

עד היום רובנו סוגדים לו במודע או שלא במודע, אם אנו אנשים מאמינים או שאנו אתיאיסטים. לאל הזה קוראים "אהבה". ובדת הסוגדת לו אין צורך לקרוא כתבים או לשמור על מצוות וגם לא לעבור תהליך ארוך של סבל כדי להגיע לנירוונה. בדת שלו קיים כוח בסיסי הנטוע בכולנו מיום לידתנו שביכולתו לקבוע אם נהיה מאושרים או מאוכזבים, שמחים או סובלים, וזאת בתנאי אחד – שנאמין באהבה, כמו בכל דת אחרת.