במהלך המלחמה נגד חמאס, יצרו כמה אנשים תמונות באמצעות בינה מלאכותית, אותן שיתפו בפייסבוק תחת הכותרת Hamas Redefines Evil ("חמאס מגדיר מחדש את המושג רשע"). בתמונות נראות דמויות של רשעים ונבלים מפורסמים מסרטים, כמו וולדמורט, פרדי קרוגר, ת'אנוס ואחרים, כשהם פורצים בבכי מזועזע למראה תיעוד מעשי הזוועה של חמאס. אנשים שנחשפו למחזות זוועה שונים מרחבי העולם טוענים שמעולם לא ראו משהו המתקרב לרשעות ולאכזריות של העינויים והרציחות שביצע חמאס. עד כדי כך שבאמת נראה כי נדרשת כאן הגדרה חדשה לעצם המושג "רשע".

אפשר להגדיר שלושה סוגים של רוע: רוע רגיל, רוע דמוני ורוע שטני.

רוע רגיל הוא אמצעי למטרה. אנשים הרוצחים או שודדים בשביל כסף היו מעדיפים להשיג כסף בלי לפגוע באיש, אבל "בלית ברירה" הם נוקטים באמצעים אלה. רוע דמוני מתבטא בהנאה סאדיסטית מעצם גרימת הרס, סבל ומוות חסרי אבחנה – כלומר הם מהווים מטרה ולא אמצעי משני. ואילו רוע שטני הוא רוע "לשמה", פגיעה מתוכננת ומכוונת בכל מה שטוב, טהור ותמים כדי לגרום מקסימום סבל והשחתה. זהו הרוע אותו גילמו הנאצים בשעתם, ובימינו הטרוריסטים הערבים. רוע כזה חורג מהסברים פסיכולוגיים טבעיים, ומבטא מציאות מטאפיזית של רֶשַע.

אנשים משכילים ורציונליסטיים נוטים להכחיש את קיומו של רשע מטאפיזי כזה. כולם מסכימים כמובן שיש אנשים רעים בעולם, אבל האינטלקטואלים נוטים לראות בכך פשוט ביטוי למצוקה, לתסביכים, לדיכוי וכדומה, כלשון המשפט הפופולרי אך השגוי: "אין ילד רע, יש ילד שרע לו". אולי מכיוון שאותם אנשים עצמם הם רציונליים, הם מניחים שכל בני האדם הם ביסודם רציונליים, ורק רוצים לחיות בתנאים טובים. לכן הם תמיד מפרשים את הרוע כתוצאה מדיכוי, מהחלשה, או ממצוקה, אך לעולם לא כביטוי למציאות מטאפיזית, לרוע דמוני או שטני המקנן בנפש האדם.

אולם כאשר פוגשים ישירות בסוג זה של רשע, עולה תחושה אינטואיטיבית שהסברים פסיכולוגיים של מצוקה או דיכוי לא יעבדו במקרה הזה. המעשים המחרידים שבני אדם מסוגלים להם, לא יכולים להיות מוסברים רק כתוצאה של מצוקה  או דיכוי (להזכירנו, עם ישראל חי אלפיים שנה תחת מצוקה ורדיפות קיצוניות, ולא ראינו אצלו תופעות דומות). יש משהו דמוני ולפעמים אף שטני שמתגלה דרך המעשים האלה. ומכיוון שהאליטות האינטלקטואליות בימינו נוטות להתכחש לכך, כמו לכל תופעה מטאפיזית או רוחנית, הן נעשות עיוורות למציאות שכל ילד מבין ומזהה טוב מהם – עד שהיא מתפוצצת להם בפרצוף. ואפילו אז יש כאלה המצדיקים דווקא את הרשעים ש"נדחפו לכך" על ידי הכיבוש או מכל סיבה אחרת.

הצעד הראשון בתיקון הוא הכרה בקיומו של הרוע – רשע אמיתי ואפל, שאינו קשור לשום "אכלו לי, שתו לי, כבשו לי" או לילדות עשוקה, אלא פשוט לרשעות טהורה (או טמאה) המופיעה במעמקי נפש האדם ומתיישבת שם. רק מתוך כך אפשר להתחיל להילחם בו כמו שצריך.

בשלב הבא עלינו לזהות את נשקו של האויב. אנחנו נלחמים מול ארגוני טרור, מילה שמשמעותה היא "פחד". הטרוריסטים אינם מנסים לנצח באמצעות ההרג כשלעצמו, אלא באמצעות הפחד, האימה והחרדות שהם זורעים בקרב אויביהם. לכן עלינו למצוא דרכים להתגבר על תחושות הפחד הללו ולמנוע מהן להשתלט עלינו. להלן כמה שיטות:

1. אמונה. האמונה בקיומו של בורא המנהל את כל האירועים ומשגיח עלינו, מעניקה לאדם ביטחון ועוזרת לו למצוא שלוות נפש. אמונה אין פירושה להיות בטוחים שלא יקרה לנו דבר – הרי אנו רואים שגם אנשים מאמינים נפגעים – אלא להיות משוכנעים שהכול בא מלמעלה והכול לטובה, גם אם בדרך עוברים ניסיונות קשים וכואבים מאוד. המאמין רואה את העולם הזה כמסלול אימונים ומבחנים שעליו לעבור, כאשר המוות אינו סוף הקיום, אלא להפך, חזרה לעולם העליון ממנו בא. תפיסה זו עוזרת להתגבר על הפחדים ולראות הכול בפרספקטיבה שונה.
2. הומור. אומרים שאפילו בשואה היו אנשים שסיפרו בדיחות שואה. גם במצבים קשים אפשר למצוא נקודות משעשעות ומצחיקות, כמו סיפורה של רחל מאופקים שהתגברה על המחבלים באמצעות עוגיות. להומור ולצחוק יש כוח עצום להקטין את מה שנראה גדול ומאיים: כמו בהארי פוטר, ברגע שצוחקים על הבוגארט הוא מפסיק להיות מפחיד. אפשר להיעזר בממים הומוריסטיים או בדיחות המסתובבות ברשת כדי להגחיך את האויבים ולהתגבר על החרדה מפניהם.
3. זעם. כאשר בעל חיים ניצב בפני איום, יש לו שתי אפשרויות: לברוח או להילחם. הראשונה מבטאת פחד, השנייה זעם. הזעם הוא רגש הופכי לפחד. במקום להתחבא ולרעוד, הוא גורם לנו להשתוקק להסתער על האויב ולקרוע אותו לגזרים. כעס הוא על פי רוב רגש שלילי, אולם במלחמה יש לו מקום, והוא גם עוזר להעלים את הפחד ולהתמלא בתחושת עוצמה וביטחון.
4. השראה. איננו לבד בעולם. אנחנו חלק מהעם היהודי שהעמיד לאורך הדורות אין-ספור גיבורים ומודלים לחיקוי, בגוף ובנפש, במידות וברוח. כעת זו ההזדמנות שלנו להיות גיבורים, לכתוב את הפרק שלנו בהיסטוריה היהודית, ובאמצעות קריאה וצפייה בגיבורים יהודיים מהעבר וגם מההווה – לשאוב השראה מהרוח ומהאומץ שלהם.

באמצעות כלים אלו נוכל לחסום את נשקם הפסיכולוגי של הטרוריסטים, ומתוך כך נגיע בעזרת השם לניצחון עליהם.

---

משה רט הוא רב ודוקטור לפילוסופיה כללית. בכתיבתו הוא משלב יהדות, פילוסופיה ותרבות פופולרית